מלמד להועיל חלק א · חלק ע״ב סימן ג׳

והנה ראיתי בתשובות יד אליהו סי' י"ב באמת דמה שאמר ראב"י לעולם אינו אוסר (מי שאינו מודה בעירוב) עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה היינו לענין שיהא צריך דוקא שכירות ממנו ואינו מועיל לא עירוב ולא ביטול רשות כי אם שכירות זהו צריך בשני ישראלים דוקא אבל גם בישראל יחידי עמו צריך עכ"פ ביטול רשות או אפשר אפילו עירוב דאל"כ גבי צדוקי מאי איכא למימר אליבא דראב"י דס"ל דהוי כגוי ופשיטא גבי צדוקי דירתו שמה דירה דהא ישראל גמור הוא אלא שהוא רשע וכו' ולא אישתמיט חד תנא ואמורא או פוסק לומר דחצירות צדוקי הרי הן כדיר של בהמה אע"כ דיש להם דירה ואם כן איך מקיל בישראל אחד בלא כלום ועכצ"ל דעכ"פ ביטול צריך אפילו בישראל אחד אפילו לראב"י וא"כ ה"ה לגבי כותים הדין כיון דבתרוייהו צריך לשכור מהם לר"א בב' ישראלים ובישראל א' צריך ביטול או כו' עכ"ל והביא ראיה מדברי הרא"ש עיי"ש והנה לפ"ז הפי' בתוס' ובריטב"א צ"ל ג"כ דהם לא הקשו רק למה סגי בכותי בחד ישראל בביטול כיון דלא חשיד אש"ד תצטרך שכירות כמו בנכרי בתרי משום שמא ילמוד ממעשיו וע"ז תירצו דלא החמירו (לענין זה) בכותי יותר מבנכרי אבל מ"מ בעינן בכותי עכ"פ ביטול דזה אינו מטעם גזירה אלא מדינא צריך דדירתו דירה כיון דגרי אמת הן ובודאי הוא דוחק לומר דהתוס' פירשו כך דלא הוי להו לסתום אלא לפרש, ועוד דקשה ל"ל לגמ' לתרץ דראב"י סובר דירת נכרים לא שמיה דירה הל"ל לעולם ס"ל שמיה דירה ובאמת בחד צריך עכ"פ ביטול כמו שע"כ אנו מפרשים כן בכותי והיד אלי' בעצמו הקשה קושי' זאת ותירץ בדוחק.