מלמד להועיל חלק א · חלק ע״ב סימן ב׳

תשובה:גרסינן ר"פ הדר: הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אוסר עליו ר"א בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה. והנה לכאורה פשוט דראב"י אתרווייהו קאי אנכרי ואמי שאינו מודה בעירוב (דהיינו כותי) וכן כתבו בפשיטות התוס' בד"ה ראב"י והקשו דבכותי הו"ל לראב"י לגזור אפילו בחד דאפילו אי גירי אריות הן מ"מ לא חשידי אשפיכות דמים ותירצו דעיקר תקנה משום נכרי איתקן ועל כן לא החמיר בכותי יותר מבנכרי, וכדברי התוס' מצאתי בריטב"א לדף ס"ב ויש שם חסרון הניכר וכן צ"ל בריטב"א [חד דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן. וכן כותי אינו אוסר בחד ישראל] כיון דכעכומ"ז חשיב (כו') [כותי] וא"ת תינח עכומ"ז דחשיד על שפיכות דמים אבל כותי אינו חשיד על שפ"ד כדאי' בפ"ק דעכומ"ז דתני' מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות וא"כ בחד (דהוה) [הוה] לן למגזר שיהא אוסר כדי שלא ידור עמו וילמד ממעשיו י"ל דעיקר גזירה משום עכומ"ז (שהיתה) [היתה] וכיון שכן לא רצה ר' אליעזר בן יעקב להחמיר בכותי טפי מעכומ"ז, עכ"ל עפ"י מה שהגהתי והוספתי כדמוכח מתוכו. והנה פשוט דגם הריטב"א סובר דראב"י אתרווייהו קאי, וקשה לי דבשלמא אי אמרינן דראב"י סבר כותים גרי אריות הן וא"כ הרי הן מדינא כנכרים ודירתן אינה דירה, רק דהיה לנו למגזר שמא ילמד ישראל ממעשיו שפיר יש לומר כיון דעיקר תקנה בשביל נכרים איתקין לא החמירו בכותים יותר מבנכרי, אלא אי אמרת דסבר ראב"י כותים גרי אמת הן א"כ הרי מדינא הכותי אוסר אפילו בחד ישראל וא"כ האיך אפשר לומר כיון דעיקר גזירה משום עכו"ם לא החמירו בכותי יותר מבעכו"ם, והלא בכותי אין אנו צריכין להחמיר מטעם גזירה דהא מדינא אוסר דדירתו דירה. ולכאורה יש לומר דהתוס' והריטב"א סוברים באמת דלראב"י כותים גרי אריות הן והוו כנכרים ואין דירתם דירה. אמנם לשון התוס' לא משמע כן דהקשו מתחלה והרי כותי דלא חשידי אשפיכות דמים וכו' ואח"כ כתבו ואין לומר דראב"י סבר כותים גרי אריות הן וכו' וא"כ מתחילה דסברי דאליבא דראב"י כותים גרי אמת הן בפשיטות הוה להו להקשות דאפילו אי כותים ג"כ חשידי אש"ד מ"מ אמאי אינו אוסר בחד נהי דלא שייך אצלו גזירה דחד ישראל לא ידור עמו, מ"מ הרי מדינא אוסר דכיון דישראל הוא דירתו דירה, ובשלמא לאחר הגזירה דרבי אמי ורבי אסי (חולין ו') שעשאום כנכרים גמורים י"ל דגם לענין זה עשאום כנכרים גמורים דאין דירתן דירה (עיין לקמן) אמנם בימי ראב"י דעדיין לא עשאום כנכרים גמורים קשה וע"כ צ"ל כיון דלראב"י לכל הפחות לענין ביטול רשות כותי הרי הוא כנכרי דאינו יכול לבטל רשותו דכיון שאינו מודה בעירוב הרי הוא לענין זה כנכרי א"כ גם לקולא עשאוהו כנכרי דאין דירתו דירה ואינו אוסר אלא היכא דנכרי אוסר בב' ישראלים ולא בחד. אמנם זה הוא לדעת ראב"י ות"ק, אבל ר"ג ס"ל דכותי אינו כנכרי לענין ביטול רשות כמ"ש התוס' ד"ה אמר ר' גמליאל והיו נוהגין העולם כר"ג מפני שהלכה כדברי המקיל בעירוב והיה הכותי נותן רשות ומבטל רשות עד שבאו ר' אמי ור' אסי וגזרו שיהי' כנכרים גמורים כמ"ש הריטב"א עיי"ש.