מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ח סימן ח׳

ועתה אנופף ידי שנית לתרץ דברי ולהשיב על דברי הרב הנ"ל בעהי"ת (ועיין תשובות מו"ר מהר"ם שיק חא"ח סי' קע"ג שמיישב ג"כ מנהג העולם לטלטל ע"י קטן). מה שדחה בתחלה ראייתי מדברי הט"ז והפמ"ג סי' שמ"ו סק"ו דהט"ז לא אמר אלא במילתא דלא שכיחא וזה לא משמע בדברי הט"ז כלל וכלל דהרי כתב סתמא וז"ל ומשמע במרדכי שם שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו ע"י עכו"ם עכ"ל והמרדכי מיירי מדבר הרגיל בכל שבת ושבת וגם הט"ז כתב על דברי המרדכי העתקתי כל זה לפי שראיתי רבים נכשלים באותן המקומות שאסור הטלטול מחמת שאין עירוב וכו' אלמא דגם הט"ז מיירי ממקומות שאין שם עירוב. הן אמת שח"ס בח"ו סי' י"ג כתב שדברי הט"ז תמוהין וכתב שהט"ז מיירי שהקטן בעצמו נכנס להתפלל לבהכ"נ ומחנכין אותו במצות תפילה וכדומה משו"ה מותר למיספי לי' בידים איסור עכ"ל מ"מ כל תמיהתו אינה אלא משום דהט"ז מתיר למיספי ליה בידים אפילו בדבר שאינו באקראי ונשמע מזה דגם הח"ס פי' דברי הט"ז כפשוטן דמיירי בדבר שאינו באקראי ולא רצה לעוות דבריו, ואם לא היה הט"ז מתיר אלא באקראי לא היה מוצא לתמוה בדבריו. ולענ"ד לתרץ תמיהת הח"ס על הט"ז דהט"ז סמך בשעת הדחק על הרשב"א והר"ן דמתירין למיספי בידים לצורכו של תינוק באיסור דרבנן, ובמקום שאין עירוב פעמים הוה שעת הדחק אם אין כאן גוי להביא המפתח, ופשוט שאפילו בקטן שהגיע לחינוך מתיר אם א"א בענין אחר וכמו שהתיר רע"א בתשובותיו סי' ט"ו שישא קטן עמו סידור לביהכ"נ ויתפלל עמו הגדול, ושם מיירי בקטן בן ט' דודאי הגיע לחינוך לענין שבת והתיר לסמוך על הרשב"א והר"ן בשעת הדחק, וראיתי בתשו' מהר"י אסאד סי' פ"ד שכתב ג"כ להרשב"א והר"ן מותר בכל גווני ליתן בשבת סידור לקטן להוליכו לביהכ"נ אפילו לצורך הגדול, רק הביא כמה וכמה פוסקים שאין לסמוך על הרשב"א וכתב לבנו וז"ל: אתה לא תעשה מעשה ע"י קטן אלא ע"י נכרי או להניחו מע"ש בבית הכנסת עכ"ל ומשמע דבשעת הדחק אם א"א בענין אחר היה מודה דמותר לסמוך על הרשב"א. וכן ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' קי"ז שמתיר ליתן סידור לתינוק משום דחשיב ליה מילתא שאינו קבוע דלא בכל פעם יצטרך לכך. אמנם אינו צריך לטעם זה אלא להתיר ליתן לקטן לצרכו משום דאז שייך דילמא אתי למיסרך במילתא דקביעות, אמנם אם הוא לצרכו של תינוק מתיר בפשיטות אפילו מילתא דקביעא משום דכל שהוא לצרכו של תינוק שרי כמ"ש הרשב"א דלא שייך דילמא אתי למסרך. ויותר מזה התיר הכלבו סי' ל"א דף ל"א ע"ד דפוס ויניציא שכתב ועכשיו שנהגו לומר לגוי או לתינוק להביא ולהוליך ברשות הרבים וכו' אין בהם דין ר"ה ויש להם דין כרמלית אע"פ שיש אוסרין שבות דשבות אא"כ יש שם מקצת חולי או במקום מצוה מ"מ כיון שאין בזה איסור תורה הקלו בהן עכ"ל וכבר פירשתי דברי הכלבו דה"ק כיון שא"א לבוא לידי איסור דאורייתא הקלו בהן. הנך רואה בעליל דהכלבו מתיר ליתן לתינוק אפילו שלא במקום מצוה, ומ"ש הרב זצ"ל שאין להתיר לישא סידור מטעם מצוה והאריך בזה. הנך רואה בדברי הח"ס שהבאתי לעיל שתירץ דברי הט"ז שהתיר מטעם דמחנכין אותו למצוה, וכל הגאונים שהבאתי לעיל מתירין, ואם הרב זצ"ל בחסידותו החמיר אנו אין לנו אלא דברי הגאונים הנ"ל שפשטה הוראתן בכל ישראל. ואף שהח"ס בהוראתו שם ג"כ החמיר מ"מ לא אסר אלא ליתן בידים ומכותלי תשובתו ניכר שלא החמיר אלא לפי שבאו לידי מכשול שלא התקינו את העירוב מפני שהיו סומכין על התינוקות אבל בלא"ה היה מתיר כמו שהתיר רע"א הנ"ל ועי' בתשו' משיב דבר ח"א סי' כ'.