ה. ולא עוד אלא דחוששני לחיוב חטאת אם יכול לפטור עצמו באיסור קל ועושה איסור חמור, דהנה בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ד' ח"א סי' מ"ב מסופק בזה אם אחד נאנס לעשות איסור חמור ויכול להציל עצמו באיסור קל ואעפ"י כן אכל החמור אם עבר על האיסור או לא. ופשוט דהחולה עצמו דאין לבו מיושב לדקדק בזה איזה קל ואיזה חמור אינו נענש אם אכל החמור, אבל מי שמאכילו אסור לספות בידים אם יכול להאכילו הקל ונענש עליו, עיי"ש שפושט דבר זה מרודף שיכול להצילו באחד מאבריו. והנה בנ"ד לא שייך האי סברא שהנאנס עצמו אינו מיושב ואינו יודע איזה קל ואיזה חמור שכל אדם יודע שאיסור שבת חמור מלפני עור, א"כ אם עושה איסור שבת במקום שיכול להציל עצמו באיסור לפ"ע חוששני לו מחטאת, אף שאפשר לומר דכאן הוי לפ"ע איסור חמור מפני שמביא אדם אחר לחיוב כרת (אף שהוא מומר לכל התורה) וכיון שיש לנו כל ספיקות הללו פשיטא שאומרים לו עבור על לפ"ע ולא תחלל את השבת.
מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ו סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.