מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ו סימן ו׳

ד. עתה ניחזי אנן אף אי ליתא ודאי לפני עור אלא ספק (או אף אם ודאי עובר על לפ"ע) אי נימא דטוב יותר שהיר"א יעשה בעצמו המלאכה באונס מלעבור על ספק או ודאי ל"ע ברצון. ונ"ל דזה תלוי בפלוגתא, דהמנחת חינוך מצוה רצ"ו כתב אם אנסוהו לאחד לעבור על איסור חמור והוא מעצמו יכול לפייס את האנס אם עובר על איסור קל ממנו ברצונו האיך יעשה. וכתב שם וז"ל ודבר זה תוכל ללמוד מדברי הראב"ד הובא ברא"ש ובר"ן (פ' בתרא דיומא) דאם חולה מסוכן צריך לבשר וצריכין לשחוט ולחלל שבת או לאכול נבלות דעת הראב"ד דשוחטין לו ואל יאכל נבלה דאיסור שבת נעשה לו כהיתר ולא איסור אחר אף דקל ממנו, אף כאן האיסור דהאנס אונסו בנפשו נהפך לו להיתר ולא יכול להציל נפשו באיסור קל שאין האנס אונסו. וכתב עוד שם דהר"ן פליג על הראב"ד בזה דהקשה על הראב"ד בקושי' השנייה למה לא נאכיל אותו איסור הקל דנבילה ותי' תירוץ אחר דגבי נבילה עובר על כל כזית וכזית עיי"ש. ומסיים בעל מנ"ח א"כ הכא נמי תליא דין זה בפלוגתת הר"ן והראב"ד. והנה לפי דעת הר"ן פשיטא דבנ"ד יעבור על לפ"ע ולא יכתוב בעצמו דעל לפני עור אינו עובר אלא פעם אחת בשעה שמושיט לו או שולח לו החשבונות, ואם יחתום בעצמו עובר על כל ב' אותיות שיכתוב. ואפילו לדעת הראב"ד אפשר לומר דע"כ לא קאמר הראב"ד לעבור על איסור שבת אלא כשודאי צריך לעשות איסור אחר שלא נאנס עליו, אבל בספק אין ספק מוציא מידי ודאי.