מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ו סימן ה׳

ג. אך צריך עיון אם לא נאמר כיון שהמומר כותב בשביל ישראל וניחא לי' לישראל א"כ הוא שלוחו של ישראל, וכי תימא אין שליח לדבר עבירה הלא כבר כתבו כמה פוסקים היכא דהשליח ודאי יעשה את האיסור (כגון גבי מומר) יש שליח לדבר עבירה (ע' הגהת רמ"א ח"מ סי' שפ"ח סעיף ט"ו והש"ך שם חולק עליו) וא"כ יאסר בנ"ד מטעם שליחות דהמומר נעשה שליחו של ישראל כיון דעושה בשבילו וניחא לי'. אמנם כד תעיין זה אינו דכבר כתב הח"ס א"ח סי' ר"א דכמו שבמ"ע שעל הגוף לא שייך שליחות (כגון לעשות שליח להניח תפילין וכדומה) כן הוא לגבי עבירה שלא הקפיד הקב"ה על המלאכה בשבת אלא איברי בעלי חיים של ישראל הוא ועבדו ושורו אבל המלאכה לא איכפת ליה נמצא האיסור הוא על הגוף ע"כ לא שייך שליחו כמותו אפילו יש שליח לד"ע וכו' וכ"כ בבית מאיר לאהע"ז סי' ה' דבשבת ל"ש שליחות וכ"כ בהגהות ברוך טעם על מג"א סי' רס"ג דבשבת ל"ש שליחות דהוא כמו מצוה שבגופו. וכ"כ הח"ס א"ח סי' פ"ד איברא דיש חולקים על הח"ס ולא אאריך כאן כי דעת הח"ס נלענ"ד נכונה מאד.