מלמד להועיל חלק א · חלק מ״ד סימן ג׳

והנה ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהד"ב ח"ב סי' ט"ו שהקשה על הא דאוסרין מרבה בשיעור או דאורייתא או דרבנן מהא דאמרינן שבת דף קכ"ב ע"א מרחץ שישראל ונכרים רוחצין בו אם רוב ישראל אסור ופריך הגמרא אמאי אסור הא חימום לאחד חימום למאה והוי כמו נר ומאי פריך הא עכ"פ הנכרי מרבה בשביל ישראל וע"כ אסור ולא דמי לנר ולכבש דאינו מוסיף בשיעורא בשביל ישראל ותירץ השו"מ דעיקר הקושי' היא דכיון דבאמת העכו"ם עושה זאת בשביל שצריך למרחץ בשביל עכו"ם א"כ אם נימא דשלא בפניו שרי אע"פ שמכירו א"כ נימא דבכה"ג שרי ומה בכך שמרבה בשביל ישראל, אפשר דבעכו"ם כל שאין עיקר טרחתו בעבור הישראל מותר וע"כ דכל דמכוין אף לישראל אסור ועל זה משני כיון דרובא ישראל אדעתא דרובא מחממי ובכה"ג פשיטא דאסור. מזה יש להוכיח דאם רוב נכרים דאדעתא דנכרים עביד אף דריבה בשיעורא בשביל ישראל לא גזרו. וא"כ כיון דבארצנו בכל מקום רוב נכרים הם ועיקר המים מתחממים בשביל נכרים לא גזרו אם מרבים בשיעורא בשביל ישראל. ואפשר דאפילו מרבה בשיעורא אין כאן חשש דהמים זבים מאליהם לתוך החמין ואין חילוק בין נצרך הרבה או מעט, ורק האש ניסק על ידי אדם וכיון דרוב נכרים ודעתייהו ארובא אש לאחד אש למאה וע"כ אותן המים אינן נאסרין כלל. לזה נלענ"ד דיש היתר למים הזבין מעצמן לתוך הוואזזער בעהאלטער אחרי אשר הנכרי הוריק המים מתוך הבעהאלטער. אולם אין אני יכול להחליט הדבר מפני שאיני יודע מהות הענין במקומו וגם במקומנו, רק ע"י איש אחד שמעתי דהענין הוא כמו שכתבתי לעיל ולא חקרתי ודרשתי היטב מפני שעדיין לא בא אחד לשאול ע"ד המים הללו החמין שבבעהאלטער. וע"ד המים אשר בכירה מעש"ק ואשר בוואזזער בעהאלטער מעש"ק פשיטא שמותרים.