מלמד להועיל חלק א · חלק מ״ד סימן ב׳

תשובה:אף שדברי השואל הם דברים של טעם מ"מ צריך עיון בזה. הנה לפי סברת השואל גם אם נתן הנכרי תבשיל בעד בריאים קודם שהוסקה הכירה יהא מותר לבריאים כיון שעיקר כוונתו להסיק בעד החולים, והיתר זה לא מצינו, אדרבה כל יר"א הבריא אינו אוכל מאכלים חמים אף שהוחמו לחולים, והטעם איתא בסי' שי"ח סעיף ב' דהמבשל לחולה אסור לבריא דחיישינן שמא ירבה בשבילו ואפילו בישל ע"י נכרי אסור בשבת, וכן כתבו תוס' בגיטין ח' ע"ב ד"ה אע"ג דשמא דוקא לצורך המילה שרי להרבות ע"י נכרי אבל לצורך ד"א אפילו ע"י נכרי אסור (אמנם ע' תוס' מנחות ס"ד ע"א) להרבות. ואין סברא לחלק בין מרבה בבישול למרבה בחימום, כיון דאמרינן יש בישול אחר בישול בלח הוי חימום כבישול. גם אין סברא לחלק בין מסיק קודם או לאחר שנתן את הקדירה על הכירה דהתוס' אין מחלקין בכך. ובי"ד סי' קי"ג יש פלוגתא בבישול גוי בעד חולה אי מותר לבריא במו"ש או אסור משום בשולי עכו"ם. וע"כ לא פליגי אלא במו"ש אבל בשבת כ"ע לא פליגי דאסור לבריא או משום דבודאי הרבה בשבילו או משום שמא ירבה בשבילו, ולא מצינו חילוק בין נתן הקדירה תחלה על הכירה או הסיק תחלה והמ"א סי' שי"ח סק"ו כתב בפירוש דאין חילוק. וע' ב"י סי' של"א שהביא פלוגתא אי מרבה הוי איסור דאורייתא או דרבנן, וכתב בעל משנה ברורה בסי' שי"ח ס"ק י"ג דהוא הוכיח בספרו אהבת חסד דהוא איסור דאורייתא. (וע' שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ט"ו בסופו מ"ש לענין מרבה בשיעור). ואין להקשות אמאי שרי אם מסיק הגוי משום צנה מ"ש ממבשל לשם חולה ויש שם עוד קדירה בשביל הבריא, י"ל במסיק משום צנה עיקר כוונתו לא הוי לבשל ופ"ר אינו אסור ע"י גוי, אבל במבשל לשם חולה כוונתו לבשל, ואף דעיקר כוונתו בשביל חולה מ"מ גזרינן שמא ירבה ויכוון ג"כ לבריא (אמנם לפי תשובת ב"א שאביא לבסוף זה גרוע עוד ממרבה). יהי' איך שיהי' התירו של מ"כ נסתר מדברי הפוסקים וממנהגא דעלמא שהבריאים אינם אוכלים בשום אופן מה שנתחמם בשביל החולים. אמנם לענין המים שזבים מעצמם לתוך הווארם וואזזער בעהאלטער יש לי להראות פנים להתיר. דהיינו כאשר שמעתי (ומ"כ יכול לחקור אם באמת כן הדבר) הענין כן הוא שכל עת שזב מן הבעהאלטער לחוץ נתהוה מקום ריקן (לעערער רוים) ועי"ז זבים מים אחרים קרים אל החמים, ואם כן הוא י"ל דקמא קמא בטל וע' מכשירין פ"ב מ"ג תוי"ט. והנה אין לדמותו לסילון של טברי' סי' שכ"ו ס"ג דשם האיסור הוא משום הטמנה (ע' בש"ע של הרב סי' שכ"ו סעי' ג'). ואין לאסור מטעם דבר שיש לו מתירין שלא נאסרו המים עד אחר שהוחמו ואז כבר הם מעורבים בהיתר בחמין שהוחמו בע"ש והוי כמו גיגית בי"ד סי' ק"ב בש"ך ויש לחקור אחר מהות הדבר.