מלמד להועיל חלק א · חלק מ״ג סימן ד׳

אמנם כל זה היינו אומרים אם השאלה היתה שילך לחלל שבת מיד אך הרי בנדון דידן בנך אינו הולך ומחלל שבת רק שהולך לעבודת הצבא ואז קרוב לודאי שיוכרח לחלל שבת באונס. ומעתה באנו למחלוקת הפוסקים בהפלגה בספינה או בנסיעה למדבר למקום שבודאי יוכרח לחלל שבת. וכבר הארכתי בזה לעיל והעליתי דלדבר מצוה מותר לילך למקום סכנה אף שבודאי יבוא לידי חילול שבת. וא"כ בעניננו אף אם לא יהי' מוכרח לחלל שבת עכ"פ לאחר איזה שנים, כיון שהולך לצבא כדי שיוכל אח"כ לקיים מצות פרי' ורבי' כהולך לדבר מצוה דמי ואם יאנס אח"כ לחלל שבת מיקרי אונס ורחמנא פטרי', וכש"כ בנידון דידן דע"י חילול שבת דהשתא יוצל מחילול שבת דלאחר מיכן ואי דחיישינן שמא ימות ולא יקיים מצות פרי' ורביה ומחלל שבת בכדי, הא גם בנסיעה לדרך יש לחוש שמא לא יבוא לידו לקיים המצוה או שמא ימות קודם שיקיימנה, ולא מצינו חילוק בין אם יכול לקיים בודאי או לא או בין זמן מרובה לזמן מועט אלא ודאי כיון שהולך כדי לקיים המצוה נחשבת ההליכה לדבר מצוה. נוסף לזה שביום א' ב' ג' לרוב הפוסקים אף לדבר הרשות מותר וי"א דאף הליכה לסחורה מיקרי דבר מצוה ובנידון דידן יש עוד טעם להיתירא, כי ידוע שמלכות באירען כעת מלכות של חסד היא, ורבים הצליחו שעבדו בצבא והותר להם לשמור את השבת, ומי יודע אם המלכות הזאת תהי' גם בזמן המאוחר. חוץ מזה יש טעם שאפשר שבנך כעת עתה אינו חזק כל כך ולא יצלח לעבודת הצבא וישולח במהרה לחפשי משא"כ לאחר ג' שנים שיתחזק ובודאי ילוקח ויוכרח לעמוד שם כל השנה. מכל הני טעמי נ"ל להתיר לבנך להעמיד את עצמו מיד לעבודת הצבא. אמנם באשר כי אין לי פנאי לעיין כל הצורך על הנידון בהפוסקים אחרונים ואפשר שכבר הורו זקנים בנידון זה יהי' נוח לי שתשים פסקי זה לפני בעל הוראה אחר מפורסם ולראות אם יסכים עמי הרי טוב, ואם ישיבני בטעמים נכונים אזי אבטל דעתי.