מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן י״ד

(ה) והנה לענין לילה נאמר שיעורא דג' כוכבים (שבת ל"ה ע"ב) וע' ירושלמי ריש ברכות. אמנם בבקר לא מצינו בגמרא שיעורא דג' כוכבים, רק עלות השחר ואילת השחר, וכבר הראה בספר תבואות השמש הנ"ל שאילת השחר הוא רגע האמיתי שעלה השחר ודחה דברי הגר"א בריש ברכות שאינם מסכימים עם המציאות. ומעתה מנא לן לפסוק בסכינא חריפא זמן השחר לב' חלקים ואנו אין לנו אלא עלות השחר הוא השחר התוכני (אזטראנאמישע מארגענדאממערונג) והוא ד' מילין קודם הנץ החמה (או שעה וחומש בקו המשוה) בירושלים (ביום ולילה שוין לחק יעקב והמיל 22 וחצי מינוטען). והני דחושבין עלות השחר לבירגערליכע דאממערונג תפסו את החבל בשני ראשין, בתחילה למדו מסוגיא דפסחים (לפי פירושם בטעות דשם מיירי מצאת שלשה כוכבים) דכמו שזמן לילה בג' כוכבים כך זמן עלות השחר בג' כוכבים; ואם אנו שואלים אותם הלא הגמ' דפסחים מחשב ד' מילין לשחר ולנשף, ואין משקיעת החמה עד זמן ג' כוכבים ד' מילין, אז מדחין דברי הש"ס בתחבולות שונות, ומעתה מנא להו דמעלות השחר עד הנץ הוא כמו משקיעת החמה עד ג' כוכבים, כיון דש"ס דפסחים אידחי לה. ועוד אי ביום נמי תלי' בג' כוכבים אמאי לא מצינו ספק דבין השמשות בהתחלת היום לענין מצות דמצותן ביום, אלא ודאי כדאמרן לעיל וכמו דמסיק ג"כ הרב בעל תבואות השמש דש"ס דפסחים מיירי משחר ונשף תוכנים (ושם מיירי מיציאה לדרך) ולענין לילה חשבינן זמן ראיית ג' כוכבים, והתחלת היום הוא עלות השחר והוא ד' מילין קודם הנץ, ומשתנים לפי הזמן והמקום. ומעתה לענ"ד הטאבעללע של החכם צוקקערמאנן אינה נכונה והעיקר צ"ל כמו הטאבעללע שהביא מו"ר ר' עזריאל הילדעסהיימער נר"ו עפ"י הלוח של ר' יוסף שווארץ ז"ל בעת תבואות השמש. וזה מפורש איתא בירושלמי ריש ברכות (הובא ברשב"א שבת ל"ד ע"ב ד"ה ואזדי לטעמייהו) דר' חנינא חברהון דרבנן הקשה דנימא בשחרית כמו בערבית, כמו שבערבית אם נראו שלשה כוכבים לילה כמו כן נימא בשחרית בעוד שנראו ג' כוכבים הוא לילה, ומתרץ שם הירושלמי כמה תירוצים דבשחר אינו כמו בערב אלא משעלה השחר הוא יום אע"ג דנראין עוד כמה כוכבים, הרי לך בהדיא דבשחר לאו בכוכבים תליא מילתא, ועיין בתבואות השמש נ"ו ע"ב באריכות.