היוצא לנו מזה שסוגיא דפסחים מיירי משחר ונשף התוכניים, וא"כ ברור כמ"ש הגר"א בריש ברכות דצאת הכוכבים האמור שם הוא זמן שיצאו כל הכוכבים ואין נראים כלל ניצוצי חמה ברקיע, וזה אין לו ענין כלל לזמן נראין שלשה כוכבים (בינונים או קטנים) שאז הוא לילה, אף שלא נראו כל הכוכבים עד סוף הנשף (וכ"כ בתבואות השמש דף מ"ד וע"ש דף ט"ז ע"ב) ומה שהקשה ע"ז במנחת כהן דף י"ו סוף ע"ג כבר תירץ בעל תבואות השמש בדף מ"ד ע"ב והלאה ומה שאמרת במכתבך בשם המנחת כהן שסוגיא דפסחים נדחית מפני שהיא עפ"י דעת חכמי ישראל הס מלהזכיר, ועיין פעם שנית במנחת כהן ותמצא שהוא לא אמר רק שהלשון אינו עפ"י חכמי ישראל מ"מ דינו של ר' יהודה אמת עיי"ש דף כ"א סוף ע"ג ותמצא שכן הוא ואגב ריהטא לא דקדקת היטב.
מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
