מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן י״ג

היוצא לנו מזה שסוגיא דפסחים מיירי משחר ונשף התוכניים, וא"כ ברור כמ"ש הגר"א בריש ברכות דצאת הכוכבים האמור שם הוא זמן שיצאו כל הכוכבים ואין נראים כלל ניצוצי חמה ברקיע, וזה אין לו ענין כלל לזמן נראין שלשה כוכבים (בינונים או קטנים) שאז הוא לילה, אף שלא נראו כל הכוכבים עד סוף הנשף (וכ"כ בתבואות השמש דף מ"ד וע"ש דף ט"ז ע"ב) ומה שהקשה ע"ז במנחת כהן דף י"ו סוף ע"ג כבר תירץ בעל תבואות השמש בדף מ"ד ע"ב והלאה ומה שאמרת במכתבך בשם המנחת כהן שסוגיא דפסחים נדחית מפני שהיא עפ"י דעת חכמי ישראל הס מלהזכיר, ועיין פעם שנית במנחת כהן ותמצא שהוא לא אמר רק שהלשון אינו עפ"י חכמי ישראל מ"מ דינו של ר' יהודה אמת עיי"ש דף כ"א סוף ע"ג ותמצא שכן הוא ואגב ריהטא לא דקדקת היטב.