מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן י״ב

(ד) והנה בסוגיא דפסחים דמחשב ה' או (למסקנא) ד' מילין מעלות השחר עד הנץ החמה וכן משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ברור כשחר דמדבר משחר ונשף תוכנים (אזטראנאמישע דאממערונג) שהם בעמוד השמש י"ח מעלות תחת האופק, ומשך נשף ושחר על קו המשוה (אקוואטאר) ד' מילין והן 72 מינוטען לרוב הפוסקים דמיל הוא 18 מינוטען, וזה שכתב הרמב"ם בפירושו לריש ברכות שזמן השחר הוא שעה וחומש (ובטעות כתבת במכתבך 5/4 וצ"ל 6/5). אמנם הרמב"ם בפירושו לפסחים פרק ג' כתב שמיל הוא ב' חומשי שעה, דהיינו 24 מינוטען, ובחק יעקב סי' תנ"ט ס"ק י' ראיתי חשבון ד' מילין שעה ומחצה, ולפ"ז מיל הוא ½22 מינוטען (וע' ח"ס או"ח סי' פ') וזה מסכים עם אורך השחר והנשף בירושלים בתקופות ניסן ותשרי (וע' ס' תבואות השמש הנ"ל ד' ס"ב ע"ב). והנה בספר נצח ישראל לר' ישראל מזאמשט בחידושיו לפסחים מיישב הרמב"ם דאינו סותר את עצמו דבשיעור שמהלך אדם ביום בינוני ל' מיל פסק הרמב"ם כש"ס דילן, מפני שנודע זאת לבעלי הש"ס עפ"י הנסיון או עפ"י הקבלה, וע"כ כתב בפסחים שיעור מיל ב' חומשי שעה, אמנם בשיעור הזמן שמן עלות השחר עד הנץ נמשך אחר מה שנתבאר במופת והוא שבזה הזמן יתנועע הגלגל י"ח מעלות, וזה שיעור שעה וחומש (כי כל מעלה ד' מינוטען). אמנם קשה על זה דהא שיעור ד' מילין למעלות השחר עד הנץ ג"כ נודע לחז"ל ע"י נסיון או ע"י קבלה, כמו שכתב הנצח ישראל בעצמו, וגם מפקי לי' מקרא, וכי ח"ו קבלה או נסיון או דרשת חז"ל אינה אמת אתמהה. אמנם לי נראה פשוט דלעולם מיל הוא 24 מינוטען כרמב"ם דפסחים והש"ס דאמר מעלות השחר עד הנץ ד' מילין מיירי בארץ ישראל בימים שסמוך לתקופת ניו"ת כחג הפסח דאז היה מעשה דלוט, ואז לפי הלוח של בעל תבואות השמש בא"י זמן הנשף והשחר באמת שעה ועוד 36 מינוטען, וזה ד' מילין, ובזמנים אחרים הוא קצת יותר או קצת פחות, ונקט הש"ס ד' מילין מפני שברוב ימים הוא כן או בצמצום או בקירוב. אמנם הרמב"ם נקט שיעור עפ"י קו המשוה וכתב שעה וחומש והוסיף תיבת זמניות להודיע שהשעות משתנות לפי המקום והזמן. והכל נכון בס"ד (ומה שתי' עוד הרב בעל נצח ישראל בחידושיו לברכות הוא דוחק).