ועתה נחקור על זה אי מהני מכירה בארון הקדש דלבעל מחנה חיים פשיטא לי' דאם יכול למכור אותו ולעשות מדמיו סיוע לס"ת אצל צבור דמותר למכור ולענ"ד הדבר עדיין צ"ע. דהנה הרמב"ם כתב בפ"י מה' ס"ת ה"ד תיק שהוכן לס"ת והונח בו וכו' הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזורקן אלא כשיכלו או כשישברו נגנזין משמע דאין להם שום תקנה להוציאן לחולין ע"י מכירה ולעלות הדמים לקדושה חמורה אלא שעכ"פ נגנזין. ומיד באותה הלכה כתב רמוני כסף או זהב וכיוצא בהן וכו' תשמישי קדושה הן ואין יוצאין לחול אא"כ מכר אותן לקנות בדמיהן ס"ת או חומש עכ"ל. וכבר ישב על מדוכה זו הגאון בעל ח"ס א"ח סי' ל"ח והקשה לשאול מ"ש רישא שאינן יוצאים לחול ומ"ש סיפא שיוצאין לחול, ותי' הוא ז"ל דהנה כל שיצא לחולין ע"י מעילה יש לו פדיון ואין בו מועל אחר מועל. והנה יש פלוגתא בין הרמב"ם וראב"ד בפ"ו מהלכות מעילה ה"ד בכלי תשמיש דמוקדשין דלרמב"ם יש בו מועל אחר מועל ולראב"ד אין זה אלא בכלי שרת אבל לא בכלי תשמיש. וא"כ רמב"ם ס"ל דתיק וכסא של ס"ת דינם כמו כלי תשמיש ואין להם פדיון ע"כ כתב שנגנזין אבל הני רמונים שאינם אלא לנוי ס"ת לא יעלה על הדעת שיהי' כיוצא בהם במקדש מועל אחר מועל וממילא יוצאים לחולין ע"י פדיון.
מלמד להועיל חלק א · חלק י״ח סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
