מלמד להועיל חלק א · חלק י״ח סימן ד׳

אמנם זה ודאי דעת כל הפוסקים דארון הוא תשמיש קדושה (ועי' י"ד רפ"ב סעיף י"ב ובטור ובביאורי הגר"א שם ס"ק כ"ח) והק"נ יחיד הוא גביהון. וטעמא נ"ל כמ"ש הב"ח בתשובה סי' י"ז וז"ל: הפריסה היא לכבוד הספרים שמניחים על העמוד דוגמת פריסת השלחן לס"ת ואף עפ"י שאינו דומה ממש לס"ת שהיא ערומה משא"כ ספרים בזמנינו שהם כרוכים בדפים ובעורות דסוף סוף כיון דהפריסה היא לכבוד לתשמיש הספרים ה"ל דין תשמיש קדושה עכ"ל. עוד כתב שם הב"ח וז"ל: דס"ל לרש"י (במגילה כ"ו ע"ב) דפריסה שמבחוץ לא הוי תשמיש דתשמיש אפילו לא עייפי ביה ס"ת כלל דכל מידי שתולין סביבות הארון מבחוץ לכבוד ס"ת עבידי שהרי עטרות כסף וזהב שתולין סביבות הארון מבחוץ בע"כ דלכבוד ס"ת עבידי ואעפ"י שאינו על הס"ת ממש א"כ ה"ה הפרוכת שמבחוץ עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל דכל שהוא עשוי לכבוד הס"ת אעפ"י שאינו נוגע ממש בעצם הס"ת נקרא תשמיש קדושה וא"כ הארון הוי תשמיש קדושה אף שלובשין הס"ת במטפחת ומעיל דודאי הארון לאו למטפחת ומעיל עשוי אלא לכבוד ס"ת. אולם הא גופא מספקא לי אם הארון שלנו הוא כתיבה שבזמן הש"ס דעשוי לכבוד ס"ת ולא לנטורי בעלמא. דלענין תיבה שבזמן הש"ס נלענ"ד עיקר כמ"ש הב"ח בסי' ק"נ ובסי' קמ"ח וכן באריכות בתשובה סי' י"ז דתיבה היא כלי עשוי להניח בו ס"ת אחד להוציאו לרחוב העיר בתעניות ובמעמדות ולפיכך לא היתה קבועה אלא מיטלטל. ואיתא באור זרוע ח"ב סי' שפ"ו והובא במרדכי ובהגהות אשרי פרק בני העיר דארון שעשוי בבנין החומה אף שאין להתירו משום מחובר דתלוש ולבסוף חיברו לענין קדושה הוי כתלוש מ"מ אין בו קדושה דלשמירה עשוי ולא לכבוד ס"ת ומשמע שם דכל שהוא בנוי בחומה קבועה וסגרי לי' במסגר לנטורי עביד ולית בי' דין ארון הקודש לטעון גניזה. והנה ארון דידן אף שהוא כמין ארגז בתלוש מ"מ לא עביד אלא לנטורי כל ס"ת שבביהכ"נ ולא הוי כתיבה שבזמן הש"ס דלפי דעת הב"ח אין מונח בו רק ס"ת אחת וש"ץ יורד לפניה להתפלל ובתענית צבור מוציאין אותה לרחובה של עיר והיא ודאי אינה עשוייה רק לכבוד ס"ת. אבל ארון דידן הוא כהיכל דרמב"ם (פי"א מה' תפילה) שבנוי בכותל להניח בו כל ספרי תורה כמ"ש הב"ח ואף שיש בארון הזה כל קדושת ביהכ"נ דהא עשוי להתפלל ולהשתחוות כנגדו כמ"ש הרמב"ם מ"מ לענין ספרי תורה אינו עשוי כי אם לנטורי ונפקא מינה דמהני ביה מכירה.