מלמד להועיל חלק א · חלק ט״ז סימן ט״ז

(א) הר"י בתוס' ע"ז י"א ע"א ד"ה שלא, תירץ דתרי גווני חוקה הוו א' חוק לע"ז, ב' חוק הבל ושטות (אבערגלייבישער געברויך). ולענין חוק לע"ז לא מהני מה דכתיבא באורייתא, דהא חזינן במצבה דאף שהיתה אהובה בימות האבות מאחר שנעשית חוק לע"ז שנאה והזהיר עליה, ועל כן מזכיר הש"ס בע"ז דכ"ע לא חוקה היא כלומר לאו חוק היא לשם ע"ז, אבל מ"מ הוא חוק הבל ושטות ולזה מהני מה דכתיב באורייתא ולא מינייהו גמרינן, וא"כ אנו עושים משום דכתיב באורייתא ולא משום הבל ושטות שלהם, וזאת היא המסקנא דסוגיא דסנהדרין. היוצא לנו מזה דחוק לע"ז אסור אפילו כתוב בתורה, ושאר חוקות אי מינייהו גמרינן אסורי ואי כתיבי דלא מינייהו גמרינן שרו. וכן כתב הריטב"א בתי' שני עיי"ש. ולפ"ז הארגעל אסור שהוא חוק לע"ז, כמ"ש כל הגאונים עיין גם צרור החיים.