תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ח׳ סימן ד׳

איך דעתי אחוה, פן אכוה להורות אמרות סתומות בעט נרשמות ביד מורי הרב ר' אליעזר, המנוזר בנזר התורה, ושיטתו ישרה, בסברא ברורה וראייתו סדורה, במשנה ובגמרא, ודעתי נבערה, קטנה דמנערה, ועל כן זחלתי ואירא, אכן מצותו אשמורה, דבר תורה לבררה, ומיניה ומיני תצא תורה, ויהי רצון יוצרנו יתברך ויתעלה, לגלות לנו פלא, בדברים האלה, להורות כהלכה. על דבר הטלית אשר כתב מורי שערבו משי ושתיו פשתן מה ציצית יטילו בו, כבר הוריתי להטיל בו ציצית של פשתן שהוא פוטר אפילו שלא במינו ואין שייך כלל לפוטרו ולאסור כמו סדין בציצית לפר"ת דאין שייך לגזור בו משום כסות לילה שהוא עיקר הטעם כדפר"י מדנקט ליה סתמא דתלמודא פ' ב"מ (ד' כ"ה ע"ב) שאין כסות כזה מיוחד ללילה כלל, והיא גופה תמיה לי דעכשיו שאין תכלת מצויה לנו כלל ואין לירא כלל לכלאים שלא במקום מצוה למה לא נתחייב לעשות ציצית של פשתן לטלית של פשתן וכי במנין נגזר שיהא צריך מנין אחר להתירו וכדי הוא רבינו שלמה לסמוך עליו, ואם הייתי רואה אדם שהיה עושה ציצית של פשתן לטלית של פשתן המיוחד לכסות יום לא הייתי מוחה בידו, ובחלוקים של פשתן שאנו לובשים נזהרים שלא לעשות בם ארבע כנפיים שלא יתחייבו בציצית אמנם ראיתי כתוב בשם רבינו שמחה כיון שרוב החלוק תפורו סתום סביב גופו ואין כי אם למטה מיעוטו מפורד אעפ"י שיש לו ד' כנפים פטור ומדמה אותו להיא של עור וכנפיה של בגד דפטר רבא פרק התכלת משום דבתר עיקר הבגד אזלינן ורבינו אבא מארי זצוק"ל כתב בשם רבינו אבי העזרי שכל טליתות שאינם מתעטפים בהם אלא לובשים אותם אין בהם מצוה כלל מדמברכינן להתעטף בציצית, אכן מורי רבינו מאיר זצוק"ל אמר לי שיש לברך על טליתות שאנו לובשים כעין חלוק שפתוח מב' צדדין להתלבש בציצית ותמהתי א"כ למה נהגו כל העולם להתעטף שאין כל העולם רגילין לצאת לשוק מעוטפי' ואף לא בביתם יתקנו סרבלים בד' כנפיים, ומלאכא דאמר לרב קטינא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה למה לא תיקן לסרבלו ד' כנפיים ויתחייב בציצית, ומ"מ בעובדא דידן נראה שיטיל בו ציצית של פשתן דאין לגזור בו כלל משום כסות לילה וגם שמא יקרע אין שייך ועוד נראה לפע"ד להטיל בו ציצית של משי אע"פ שמאיסטמא אין ראיה לפי עניות דעתי שהרי אפילו אם היה כולו של משי השתי והערב ולא היו בו כי אם ב' חוטין של צמר ושל פשתן זה אצל זה היה אסור כדתניא בתוספת' העושה חלוק שכולו צמר גמלים או צמר ארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן אסור, ופי' הרשב"א ששני החוטין זה אצל זה אעפ"י שהלשון מגומגם לי קצת למה תפס כלל בצד זה, ואם בא להשמיענו אעפ"י שלא נארגו החוטין באמצע הבגד בעיקרו אלא בצדו אסור לא היה לו לומר בצד זה אלא בצדו ושמא שחוט א' בצד התחתון והשני בצד העליון בעובי הבגד והחוטין נוגעין זה בזה מ"מ כשרואים חוט של צמר אין רואין של פשתן וכן להפך אעפ"כ אסור ואין זה דומה לאיסטמא שלשם לא נעשית לשם בגד כלל כי אם לחבר אבנים טובות ומרגליות אבל כאן כל חוט וחוט עשוי לעיקר הבגד דהי מינייהו מפקעת, אמנם איני מבין לפי דברי רבינו שמשון זצ"ל דכל דבר העשוי לחבר אין בו משום כלאים א"כ למה אסור לתפור בגד. צמר בחוטי פשתן והלא החוטין אין באים כי אם לחבר והוא עצמו אסר לחבר העורות לבגד צמר בחוטי פשתן ושמא טעם של איסטמא שאינה לובשתה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כי אם להראות אבנים טובות ומרגליות הקבועים בה והוי ליה כמוכרי כסות שמוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ולפי זה יתיישב ההיא דלעיל דב' חוטין אוסרין בגד שלם ומעתה אין ראיה מאיסטמא לטלית של משי מ"מ נראה לפי עניות דעתי שכאן אנו הולכין אחר המשי ולא אחר הפשתן דאמר רבא פרק התכלת (דף מ' ע"ב) היא של בגד וכנפיה של עור חייבת בציצית היא של עור וכנפיה של בגד פטורה מן הציצית דבתר עיקר הטלית אזלינן וכאן לפי הסברא המשי הוא עיקר הבגד ובתריה אזלינן מיהו לא יכולתי בזה לסמוך על דעתי דשמא הפשתן עיקר והמשי אינו בא אלא לייפותו ולנאותו ולפי דברי רבינו משה בר' חסדאי לא היה לילך אחר הפשתן שהוא פירוש הא דתניא בתוספתא דנגעים בגד ששתיו סריקון, וערבו צמר ערבו סריקון ושתיו צמר אין מטמא בנגעים ע"כ הברייתא ופירש הטעם דסריקון מין פטור שאינו מטמא בנגעים פטור אפלו הצמר דדוקא ברישא דברייתא (וכ"ה במשנה ד' פי"א דנגעים) דקתני בגד ששתיו צבוע וערבו לבן שתיו לבן וערבו צבוע הולכין אחר הנראה דשניהם מין חיוב וא"כ גם משום איסור כלאים לא יהא בו דאמרינן בירושלמי פרק בתרא דכלאים תנינן תרי כללין ולא דמיין דין לדין תנינן אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים בין צבועים בין לבנים, ותנינן אין מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים ובלבד לבנים ומתרץ שם ר' מנא ששנה עליו הכתוב צמר ופשתים כמה פעמים ולכך יש לדרוש מה פשתים כברייתא אף צמר כברייתא ולאפוקי צבועים ומשמע דאי לאו דשנה הכתוב הייתי משוה כלאים לנגעים אם כן בגד ששתיו סריקין וערבו צמר שאינו מטמא בנגעים אפלו אם הצמר נראה עבור שהסריקין מין פטור לא היה בו כמו כן איסור כלאים דהכא ליכא קרא לרבות (נ' דצ"ל למעוטע ור"ל דליכא קרא יתרא בנגעים למעט שתיו סריקין אלא מגופיה דקרא ממעטינן לי' וממילא גם גבי כלאים אמעיט) כמו בצבוע וא"כ אז היה מותר להטיל בו ציצית של צמר אכן קשה מברייתא דתוספתא שהבאתי לעיל חלוק שכולו צמר גמלים או צמר ארנביים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן אסור והוא הביא אותה ברייתא ואינו רוצה לפרש שב' החוטין זה אצל זה, כמו רבינו שמשון אלא רוצה לפרש חוט אחד בצד זה וחוט אחד בצד אחר וכן הוא מפרש הא דתנן בפרק בתרא דכלאים לא יקשור אדם סרט של צמר בשל פשתן לחגור בה מתניו אעפ"י שרצועה באמצע רוצה לומר שבשני ראשי הסרטין יש רצועות ואין הסרטין נוגעין זה בזה כלל ואפילו הכי אסור וכתב כי ההיא דלא יקשור קתני בתוס' בלשון יחיד דתניא ר' חנניא בן גמליאל אומר לא יקשור וכו' מכלל דאיכא דפליג ומתיר וקשה אמאי מתיר מאי שנא מההיא דחלוק ודוחק לחלק ע"כ דבריו ואם היינו יכולים לומר מה שאוסר בחלוק חוט של צמר בצד זה ושל פשתן בצד זה היינו שאותם החוטין הם כמו אימרא שעל ידי אלו החוטין מתקיים כל הבגד ועשוין לקיום הבגד והם עקרו אבל ברצועות אעפ"י שעל ידי הסרטין עומדין הרצועות מ"מ אין עיקרו עשוין לכך ואין הסרטין עיקר יותר מן הרצועות ולכך מתיר ומאן דאסר לא יחלק כך וכיוצא בזה מצינו בירושלמי דאסרי רב הונא ורב אבינא ליתן פרוטות בתוך בגד צמר שהוא לבוש בו ולקשור סביב הפרוטות חוט של פשתן ולכאורה אם היה קושר בלא פרוטות היה מותר ואפי' שמואל דשרי התם יאסור כאן וכפי זה אז היה נראה כמו שכתב רבינו משה בר' חסדאי שאסור לתפור עורות התפורין בפשתן תחת בגד של צמר ומיהו אעפ"כ היינו צריכי' לחלק בין כלאים לנגעים דשתי של צמר מחזיק ומעמיד כל הערב של סריקון ואעפ"כ אין מטמא בנגעים ולענין כלאים אסור ואם היינו אומרים דאין השתי מחזיק את הערב ולא הערב את השתי שהרי אחר שארגם ולא עשה בהם אימרא יכול להוציא את השתי מן הערב ואין מחוברין זה לזה כלל ואין בהם משום כלאים שכך התיר ר"י בגד של פשתן כפול ויש בין הכפולים גיזי צמר משום דיכול להוציא הגיזין בין התפירות והוו להו כמונחין בשק ובזה יתיישב פירוש הקונטריס שפירש שעטנז שוע יחד טווי יחד נוז אריג דמיחדיו לא נפקא לן אלא כשהן מחוברין יחד ובזה מודה רש"י וגם בנגעים כהאי גונא נלך אחר הסריקון.