תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ס״ד סימן ב׳

ישמח מורי וגאוני, בהשיבו על מנת מעני אעפ"י שאיני כדאי להטיף למולו, השמיעני לקולו, יערב עלי הילולו, אך גלוי וידוע שאין בדורו כמותו ומפלפול מדלא יכולתי לעמוד על דעתו על מה שהזכיר חובת טלית וחובת גברא דהא כ"ע מודו אפי' למ"ד חובת טלית היא דאסור לאיכסויי בכסות של ד' כנפים בלא ציצית דהא אפילו כשהוא בקופסתו חייב להטיל כ"ש שהיא על גופו הילכך יש לו להסירה כמו שכתבתי אם לא מטעם שכתבתי, וכשיפשיטנה לא ישא עונה ותיקן להוציא מידי עברה כל זמן שאינו מונע להטיל מחמת מרד ופשע כדפי' ר"ת גבי קרקפתא דלא מנח תפילין. וגם צדקה דמיחייב עליה לאלתר ופדיון הבן ומילה אחר זמנה וכיוצא בהן טובא וההיא דהקומץ בסופו יפה דחיתה אך לשון הגמרא סייעתא לדידי דנקט קרנא דחוטי ולא נקט קרנא דגלימא זה השיאני לומר שלא נפסק הקרן לגמרי מן הטלית במקום תליית החוטין אך נפסק עד שנשרו החוטין ממנו כי זה ידוע כל שצריך כיון ותיקון לבצר ולעגל שלא יהא נראה כארבע כנפות, ולא יתכן לומר שמיד בפסיקתו נתעגל מאיליו ונפטר מן הציצית, ועוד דלא אפשר שלא היה מרגיש בפסיקת קרן שלם אם לא בהשרת חיטין כדפרישית ופירושים לא נמצאו לי ועצלות הראיה גרמא לי דחיה. ועל התרת כלאים שצויתני לחון דעת מורי אבי הרב ודעת חברינו הרב ר' משולם הצעתי לפניהם ולא השיבוני אך פליאה היא בעיני וגם בעיני יפלא להוציא הקרא מידי פשוטו אשר תכסה בה אמר רחמנא פי' גדילים תעשה לך מהם על ארבע כנפות שאתה מכוסה בו תוכל לעשות מהם מצמר ופשתים גדילים באותו ענין שהם כלאים במקום אחר כגון קשר העליון ואם בא להוסיף ולדרוש על כנפי בגדיהם מ"מ אפילו מונחים בקופסא רק שיהיו בגדיהם ולא שאולים אין זה תימה כי לכן צריך וצריך להטיל כלאים וצריכא פי' הברכה לאסור בעיטוף זה של ארבע כנפים בלא ציצית אלא להתעטף בציצית כי אפילו מונחת בקופסא חייבת כ"ש כשהוא מעטפה על גופו, ומטעם זה אני רגיל למחות ביד כהנים וחתנים לברך ברכה שאינה צריכה בעיטוף טליתות שאולות שהואיל ויכולים להתעטף בהם בלא ציצית כדרב יהודה בפ' כל הבשר דאמר טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית ואפילו למ"ד חובת גברא אומר אני כן דהא לא חייביה רחמנא אלא כי מכסי בטלית שהיא חייבת בציצית כדמוכח בהתכלת, ולך מורי הסולת, ואני קלטתי הפסולת, על כן אם שגיתי הבינני ולחתנים יש למצוא חובה לברכתם מטעם מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ולדעת כן נתנוהו המצדיקים ואעפ"י שאין אדם מקנה ונותן דבר שלא בא לעולם מכל מקום ברשות הקהל היא לתתה למי שירצו ומה ארבה להשיב סובין לעני זכור לי המבין.