תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ס״ד סימן ג׳

ועל אותה דע"ז תמהתי איך תתפוס מורי לשון הברייתא דמאי קא משני נותן טעם לפגם אסור מה טעם נותן כלי צונן ממה שלא הוטבל ע"כ נראה דלא גריס ליה ומן הגיעול, לבי נעול, ולך המפתח והמנעול, אבל תמהתי על דבריך מאד שאתה מדמה לעשות הגעלה וליבון גזירת מלך היכן מצינו כיוצא בזה בשלמא לענין טבילה נוכל לומר אעפ"י שאין לו פליטה ולא קליטה ולא איסור גזירת היוצר הוא הואיל ויהבינן ליה דין כלי טמא, הרי עולה מטומאתו בזה כמו שמצינו באדם וכל הטמאים שאפילו הורחצו במי שלג וכבסו בבורית לא יועילו אם לא במי מקוה ואפילו הם סרוחין או במעין, ה"נ אמרינן בכלים חדשים אבל בהגעלה וליבון אם לא מטעם פליטת איסור שבו שלא נתבטל כל זמן שהוא בתוכו למה ילביננו ויגעילנו, ועוד הא חזינן דבר האיסור שאסרה תורה כגון נבלה וחלב נתבשל בו ופולט עתה בתבשיל ואי טעמינו איך נתירנו אם לא הוגעל ונתלבן ולא באתה תורה אלא להורות לנו היתר בהגעלה וליבון שלא תאמר כמו כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם הואיל ונבלע בו פעם אחת ע"י בישול ואין לו תקנה בהגעלה ולהכי אמר רחמנא גבי חטאת ומורק שלא יעשה נותר הבלוע בו כי לעולם לא יתבטל הטעם שבו יחשוב כאילו הוא בעין עד שיגעיל ויתלבן. וידעתי כי לנסות בא מורי אולי יש לו מפורש ממשנה או מברייתא ונעלם ממני ולא הוגד לי. ועל ידות הכלים הבינות ולא חששת חילוק ויהי כן, ואשר השיבות משידה ותיבה שבים על זה לא שאלתי כי מי לא ידע בכל אלה שאין להטביל במים שאובין בכלי שלם אם לא בעירוב למקוה בשפופרת הנוד או בשאר חיבורין שפירשו חכמים, אבל אני שאלתי אהא דתנן במסכת מקואות פי' כלי שהטבילו דרך פיו כאלו לא טבל ופי' הר"ר יצחק ז"ל בפירושיו מפני שהמים נשאבין בתוכו וכן כלי שהוא צר מכאן וצר מכאן וכו' ולפירושיו הייתי רוצה לומר דלא מיירי אלא במקוה מצומצם אבל אמנם נראין הדברים מתוך המשנה שהטעם משום דראוי לביאת מים בעינן הלכך טהור בהטייתו על צידו וכן מוכיחים כמו כן דבריו שהזכיר התוספתא שר' יוחנן בן נורי מתיר להטביל כדרכו מפני שהוא בבית הסתרים, וכל סתר, יעתר לך נחקר ונחתר, וההיא דהיא מביאה פי' לא נראה אך גירסא עשויה וצריכה חיזוק ואני מגיס כלפי מעלה, ומורי אל יזחיחני כי געגועיי על רוב ענוותו וחסד לשונו בהעריכו לפני יאורו שתי עיני ויאבה הצור להרבות שלוותו, ולהגדיל שמחתו כחשק משרתו שמואל בן הרב ר' ברוך שיחיה.