תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ס״א סימן א׳

הגידו כחו, זכי רוחו, כי בכל ארחו, הולך בכחו, להדהין במשחו, זכה משמחו, על כן אי זכאי אגמרה להא מפומיה דמר כי אשב בחשך יאיר לי מורי אם בשעה שהאדם מעוטף בציצית נפסקה ציצית אחת מכנף בגדו אם יש לפושטו ולהסירו מעליו אחרי שאינו מצויץ כהלכתו נמצא מעוטף בכסות של ארבע כנפים בלא ציצית וקא עבר על עשה, או נאמר אשר תכסה אמר רחמנא ולא מכוסה ובא מהיתר ודמי להא דתניא במס' שמחות (הובא י"ד סי' ש"ץ ס"ב) היה יושב ומגלח ומת לו מת גומר גילוחו וכן הא דאמר בכל גגות (עירובין צ"ג ב') הואיל והותרה הותרה ומהאי דאמר בפרק כל כתבי הקדש (קי"ח ב') לא נחית ואתי עד דרמי חוטי אין ראיה דמצי למימר דהתם משום כלאים הוי ולא הוי בעי לפושטו הלכך רמי ביה מיד חוטי והכי נמי אמרינן בהגד' אחת (ילקוט שמואל א' כ"ד ו') בכריתות כנף שאול דכתיב ויך לב דוד אותו מהאי טעמא הוי, אי נמי התם בכל כתבי זהירות יתירה הוי ביה מאינש אחרינא דקאמר תיתי לי דקיימי מצו' ציצית מיהו בהקומץ רבה (ל"ח א') דמשני כרמלית דרבנן הוה משמע שאין לפושטו דקאמר דלא הוה ביה איסורא אחרינא אלא יציאתו בטלית שאינה מצויצית כהילכתה בכרמלית אבל עשה דארבע כנפות לית ביה, וכן נראה דדמי לעשיית מעקה ומזוזה דלא אשכחנא שיצא אדם מביתו עד שיעשה מעקה ומזוזה ויש לדחות דהכי נמי לא אשכחנא שיהא אסור לכנוס בלא מעקה ומזוזה מה שאין כן בהעטפת טלית בלא ציצית הלכך אין לדמותו למזוזה ומעקה. ואתה שר המשקים הבע מימיך למוצצי וללוקקי.