תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ט״ז סימן א׳

האשה שהכניסה נדוניא לבעלה כתבים פסולים ומסרתם לידו ומת האיש ועתה אומרי' יורשין אלו הם נכסי צאן ברזל ומה שהותירו הותירו לו הלכך הרבית שעלה עליהם שלנו הוא כולו, אע"פ דאין זה לדמות לכתב לה פירות כסות וכלים דפ' נערה שנתפתתה (ד' מ"ז) שפי' ר"ת שאעפ"י שנישאת לא זכה הבעל כת"ק דר' נתן דאזלין בתר אומדנא ולא נתכוין האב אלא כדי שגם בתו תהנה דה"מ בנדוניא שהאב פוסק וכותב אבל מה שהיא עצמה מכנסת בחיבת חופה וביאה מתחייבת כמו תוספת דכתובה שהוא מתחייב לה בכך מ"מ אעפ"י שנתחייבה בכך ליתן לו כל אשר כתבה מ"מ הרי לא נתנה לו ולא בא לידו כי במסירת כתבים הפסולים לידו לא נקנו לו החובות דאין אותיות נקנות במסירה (ב"ב ד' ע"ו) עד דאמרי ליה כשמוסרם לו קני לך איהו וכל שיעבודיה לפירוש רשב"ם, ולפי' ר"ת עד דכתב ליה ואמר ליה, וכאן שלא אמרה לו כן בשעה שמסרתם לו לא קנו לו החובות ואיך נאמר בזה אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וע"כ היה נראה שלא זכו היורשין ברבית אלא יחזירו לה אשר הכניסה דהיינו הכתבים.