תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ט״ו סימן א׳

שאור ותבלין לטעמא עבידי וטעמא לא בטיל כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל שפי' רשב"ם גבי הא דפסקינן כל איסורין שבתורה בס' מיהו בדבר שטעמו ניכר ביותר מס' כגון שאור ותבלין הכי נמי דלא בטלי, ולא הבנתי דמאי חילוק יש בין שאור ותבלין לשאר איסורין שבכל איסורין כשטעמן ניכר אינן בטלין, וסבורני שר"ל כגון אם חימץ עיסת חיטין בשאור של שעורין ויש ששים בעיסה נגד השאור דהשתא אינו טועם טעם שעורין כלל מ"מ כיון שהעיסה נתחמצה מחמת השאור האסור אסורה וכן בתבלין וכן משמע מלשון הקונטרס פרק כל הבשר שפירש ששאור ותבלין הם מתקנים את העיסה והמאכל והם העיקר בהם, ופי' דתרומ' תפוח שריסקו ונתנה בעיסה וחימצה אסורה, ירושלמי תני ר' יוסי מתיר ומוקי לה התם דפליגי במאמץ במימיו אבל בגופו מותר וכתב שם רבינו שמשון ותימה הוא אי לענין פסח מתיר ר' יוסי ואי לאו דמדמי לה לבישול הוי מצינו למימר דלענין דלא אסר מילי אחרינא דווקא קאמר ר' יוסי עכ"ל, משמע שר' יוסי מתיר אפילו לענין פסח וכן מחמץ בגופו לרבנן ולעיל בתחלת קונטרסי דמיתי שמרים לגופו של תפוח להתיר פת שנתחמץ בשמרי גוים, יצורנו יתברך ויתעלה יאיר עינינו בתורתו.