ר"י הביא ראיה דהיתר בהיתר בטל מדתנן (כלאים פ"ט) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפו זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר להביא פשתן עמהם ע"כ וכתב אבא מרי זצ"ל מכאן דאם נתערב חמץ במצה קודם זמנו שנתבטל כבר מאותו זמן ואינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו וכן כתב גם בספר המצות מכאן דבשר שנמלח קודם הפסח, ולא נבדק המלח מן החמץ שמותר מטעם זה ואני בעוני דעתי אומר, מה ראיה יש מצמר רחלים דשם חל כבר איסור עליו שאסור להביא פשתן עמו והפשתן הוא בעולם אבל חמץ קודם זמנו שאין איסור חמץ חל עליו עדיין כלל מה ביטול שייך בזה וכי אם נפל דלף של מים על מקצת קמח שבכד גדול בפסח והחמיץ ושוב נתייבש ונפרך בתוך הכד יהא מותר שהרי זה הקמח שנתחמץ כבר נתבטל בקמח שבכד קודם שהחמיץ. וכן ראיתי תשובת מורי רבינו מאיר זצ"ל שהשיב שאינו בטל וכתב משם רבינו אבי"ה דאין מטבילין את הכלים קודם שיטמאו שיטהרו בטבילה זו לכשיטמאו וכן גם כאן, מ"מ נ"ל קמח שנטחן קודם הפסח ולא בדקו החיטה להתירו בפסח כי סתמא דמילתא יש ס' של היתר כנגד האיסור, ושמא אפילו ס' אין צריך דבדבר יבש חד בתרי בטל וכשהגיע זמן ביעור חמץ דהיינו משש שעות ומעלה בערב הפסח אז חל איסור על החמץ ומתבטל דאכתי לא הוי במשהו עד הלילה דמטי איסור כרת. ואם נפל חמץ על בשר מלוח בפסח היה נראה להתיר הבשר דהוי טהור מליח וטמא תפל שמותר.
תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק י״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maharach Or Zarua Responsa, Leipzig, 1860
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהר״ח אור זרוע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
