כרך של רומי · חלק ט׳ סימן י״ד

ומה שיש ריח דמיון דין היוצא בשיירא אל ענין רופא בני חיל הוה דוקא ביום הלחמם ביום קרב והיה כי תקראנה מלחמה ומוכרחים הבני חיל לצאת ולהוליך עמהם הרופא והוא יהודי דאתי מיהודה אפשר דבו בפרק וכמעט קרוב לודאי דמותר לו לצאת עמהם ואם אחר צאתו עמהם בדרך במלון יוכרח הרופא ליסע עמהם בכל אשר ילכו הא ודאי פטור ומותר אחרי דלא התנה לעקור את השבת ושם באמצע הדרך לא יוכל להניחם אפילו שלא יהיה סכנה שכבר התחייב במלאכתם ומאין ימצאו באמצע המדבר או אפי' בישוב רופא אחר? ויתחייב ראשו למלכות כי הוא עון פלילי הנקרא בלשונם קרימינא"ל. באופן זה ממש דומה ליוצא בשיירא ועכ"ז אם באולי בהיותו בדרך יוכל לנוח ביום השבת כגון שאינו שעת מלחמה ואין לו חולים המוטלים עליו ואינו מקום סכנה ויוכל להגיעם בליל מוצאי שבת כהרף עין או בנסיעת ד' ה' שעות הא ודאי הוא עון פלילי אם יחללוהו. אבל אם אי אפשר לו כל זה אשנה ואומר. דאפשר דדמי לדין היוצא בשירא וכיון שאין זה מעיקר השאלה לא אאריך בו וכתבתיהו להתלמד במקום אחר אבל בנדון שלפנינו מתרי טעמי קשוט האמורים למעלה הדין יוצא כשמש בחצי השמים שאם נודע לרופא בבירור גמור שעכ"פ צריך הוא לחלל את השבת כגון שהתנו עמו על דברים שא"א לו לימלט ומוכרח לעשות מלאכה גמורה (מה שהיא רחוק הרבה כמו שיבא) הא ודאי לא נמצא ולא ימצא שום ריח התר בשום אופן שבעולם ולכל אפיא אם יש בענין ספק הא ודאי אסור להניח פרנסה הנכבדת הזאת ובפרט שלדעתי אחר שעיקר הספק הינו אלא מפני רשימת הסממנים אין מניחין פרנסה זאת מפני ספק זה שהרי יש בו כמה ספקות. ספק אם יהיה חולה בבית החולי' ביום השבת ספק לא ואת"ל שיהיה מי יימר שביום השבת יפול יום הרפואה אחרי שידענו שלא כל הימים אשר החולה מוטל על ערש דוי מסדר הרופא רפואותיו כי מניחים אותו לנוח אך אם יום או יומים כנודע. ואת"ל דצריך לסדר באותו יום רפואה מי יימר דלא תהיה הרפואה עצמה שכבר השתמש ממנה יום תמול וא"כ די באמור אל הרוקח שבאושפידאל שנה וישנה. ואת"ל דצריך רפואה חדשה יוכל לסדרה מאתמול שעל הרוב הרופא באומדן דעתו משער מאתמול שלמחר ראוי לסדר לו רפואה פלונית. ואת"ל שיזדמן לו ההכרח ביום השבת עצמו לסדר לו רפואה חדשה מה שלא דימה ולא עלתה על לבו ידענו כמה כחם ופקחותם של בני עמינו החרדים אל דברו דיכולים להשתמש מכמה טעמים נכוחים בהסתייעו מהרוקח עצמו (שעל הרוב הרוקחים הם נכנעים אל הרופאים כנודע) לעשות לו כרצונו. והיינו הרופא מפיו יסדר והרוקח יכתוב. ובליל מש"ק הרופא הולך לבית המרקחת וחותם כל רשימותיו כמנהג: