כרך של רומי · חלק ט׳ סימן י״ג

הרף ואגידה לך החילוק שבין הנדונות ותאמר בפה מלא נצחתנו רבינו! הנה בענין היוצא בשיירא כשיפול חילול השבת באמצע המדבר. עכ"פ בו בפרק שהוא מקום ועת סכנה הוחל איסור שבת וחזר היתר כיון דהוי ברי פיקוח נפש. ולכל פיקוח נפש כבר סילקה תורה קדושת שבת. והחזירתו חול גמור כנודע ועיין תשב"ץ ח"ג די"ג ע"א שהם דבריו ממש ועל זה הותר דאינו אלא גרמא בעלמא שהיא גרם ליכנס בסכנה ע"י שיצא מחוץ לעיר ע"ש. ואחר שנכנס בעובי הקורה והרי הוא בסכנה בה שעתא הותרה לו שבת מאין המלט כי מה יעשה? לשבות א"א לו כי מסתכן וע"כ בה שעתא מחלל שבת בעל כרחו. אבל בנדון שלפנינו תינח כשיחבק מינוי זה יהיה בהתר גמור כמו דין היוצא בשיירא ממש. אבל כשיפול הענין ביום השבת ומוכרח לעשות בו מלאכה בבית החולים בו בפרק מהו הדבר המחייבו לחלל אותו? שהרי ליכא סכנה אפי' ריח ממנה. ואין אומרים עשה מלאכה ואם לאו נהרוג אותך אחרי שקבלת עליך לשרת אצלינו. זה ליכא שבכל עת וזמן יוכל הוא לצאת ולהניח אהלים כאשר המה לאמר להם אין רצוני לשרת עוד. נמצא מבורר דבשעת החילול עצמו אם מותר לנו לשכוח מה שהוא היה הגרמא כמו שהוא דין השיירא. עכ"פ אין לפנינו באותה שעה התר אחר כדי לפוטרו מאיסור שבת כמו שיש ביוצא בשיירא ענין הסכנה המכריחו לחללו מצד הדין. ועוד שהתם הוא פעם ביובל שיצא בשיירא ויבא לידי חילול שבת ואפשר שנוכל לשער ולומר לו חלל שבת אחד או שתי שבתות כהלכתן ואל תצטרך לבריות. אבל לא כל שבתות השנה כמו שהוא באמת בנדונות כאלה והדומה להם שאם באת להתיר לכל משרתי המלכות איש איש ממלאכתו אשר המה עושים מפני טעם המזונות וכבוד האומה וחירותה והדומה. א"כ הרי התרת להם לכל ימי חייהם את השבת וחזר חול גמור ולמחר יבואו לפני בית דינך הבנאי והנגר והרצען והחיט והדומה ויאמרו לך התר התר יוצר כל בחכמה המלאכות האלה כי בצרה גדולה אנחנו והעניות והדלות נסבו על הבתים ועל טפנו ועל עוללינו. חוס ורחם עליהם ועלינו. וא"כ לא שבקת חיי לתורתנו הנעימה והתמימה אשר הבטחנו נותנה ברוך הוא לאמר. כי לא תשכח מפי זרעו ואינו ודאי על הלימוד והעיון המחשביי. כי אם על כל מעשה המצות בפועל ועטרת בראש כלן שבת הוא לה'! דלעלמין לא תתחבל והוא המטבע הישראלי אשר לא ימחה שמו מקרב מחנה ישראל לדורי דורות ועד בלתי שמים יקיצו כמאמר הכתוב אות היא לעולם ביני ובין בני ישראל: