כרך של רומי · חלק ט׳ סימן י״א

וכבר אני רואה בך הידיד! כי עכשיו נהפכת לאיש אחר וצהבו פניך בשמעך הראיה המופתיית הזאת. וכבר מדילך ומעצמך על פי ראיה אלימתא זאת. רצונך להחליט ולהורות שמותר גמור לתלמידנו הרופא נר"ו לחבק בב' ידיו אמונה המינוי הלזה בבית החולים. אחרי שבחיבוק זה אין בו ריח איסור. והוא דמיון ממשיי ליום הנסיעה שאין בה ריח איסור. ואם אח"ך יצטרך לחלל את השבת הוא בע"כ משום מזונותיו הקשים כקריעת ים סוף. ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא? כענין חילול שבת שבשיירא שהוא הולך לסחורה ממש ממש. ולא עוד אלא שאתה בא להחליט דבר זה בכמה מיני ק"ו חזקים כתבור בהרים בזה האופן: השתא ומה התם היוצא בשיירא דיודע בבירור דעתיד הוא לחלל את השבת ובאיסור תורה. עכ"ז הותר לו אפי' יוצא לשחורה. ואפי' בלא תנאי משום כי אין בנסיעתו בע"ש. שהוא יום חול שום עקירת שבת. ומה שיבא אחר זה מאין המלט לא איכפת לן אחרי כי בהיתרא נסע. בנדון שלפנינו שהוא ספק גמור אם יבא לידי חילול שבת אם לאו. ואם תמצי לומר שיבא אינו אלא רשימת שמות הסממנים בכתב שלהם הנק' בפה הפוסקים כתב גלחות. דלדעת ההגהות מימוניות ומור"ם בהגהה א"ח סי' ש"ו אינו אלא איסור דרבנן והרב נודע ביהודה ח"ב א"ח סי' כ"ט כתב וז"ל ועוד דאנן על הרמ"א סמכינן דסובר דהכתיבה של כתב גלחות אינו אלא שבות ואף שהבית שמואל סי' קכ"ז סק"ח חולק ועיין מג"א סי' ש"מ ס"ק יו"ד אעפ"כ כדאי רמ"א לסמוך עלוו עכ"ד (ועיין תשו' שב יעקב סי' ה' ודוק שם דסמך עליהם להתיר אמירה לגויי לכתוב בכתב שלהם משום דהוי שבות כיעוש"ב על זה. וגם אני הדל בהיותי במח"ק רומי יע"א סמכתי על זה ב' פעמים. והתרתי לנאמן הקהלה סי' יהושע סולם נ"ע שמפיו יקרא והגוי יכתוב בהכרח גדול שהיה לנו בזמן המלחמות לחפ"ץ) ואחר כל זה אינו דין שנתיר לתלמידנו הרופא שיקבל עליו לשרת את הצרפתים בבית החולים בלתי שום פקפוק? אחרי דלא זו בלבד שאינו מתנה לעקור את השבת. אלא אדרבא הוא בספק גמור שבזה אפי' מוהריב"ל והרדב"ז החולקים על כל האמור ומחמירים לצאת בשיירא ביודע ודאי שעתיד לחלל את השבת. מתירים בזה אחר שהוא בספק וכ"ש שעיקר ספק החילול אינו אלא מדרבנן לדעת הגמרא ומור"ם בהגהה. דודאי מתירים אנו לתלמידנו ליכנס ולשרת בלתי שום מיחוש. ואם יוכרח באיזה דבר קל לחלל את יום המקודש עשה יעשה וגם יכול יוכל?