הראתיך בעיניך הקורא חביב. שכל שבשעת הנסיעה שהוא ימות החול. היא בהתר גמור ואינו כמתנה לחלל את השבת ואפילו שיודע ברי שלמחר מוכרח הוא לחללו. עכ"ז כיון דביום הנסיעה שהיא בימות החול היא בהתר גמור לא משגחינן על מה שיבא אחריה מן ההכרח. ואפי' באיסור דאורייתא כגון יוצא בשיירא דמוכרח לילך ברגליו. ואם אינו יכול התירו לו גם לרכוב ע"ג בהמה שהם שתי איסורים (עיין הרשב"ש סי' תכ"ב) עכ"ז מותר גמור לנסוע כל שביום הנסיעה אינו פוגע באיסור שבת ודוק שהוא דוקא מטעם זה הוא ולא אחר שהרי כל הפוסקים גדולים עם קטנים אוסרים לצאת ביום השבת עצמו יען שהוא פוגע באיסור שבת ביום הנסיעה בשאט בנפש:
כרך של רומי · חלק ט׳ סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.