כרך של רומי · חלק ט׳ סימן ט׳

השמעתיך קורא חביב! מכלל טענותי לא כביר באומרי שעיקר השאלה שבנדון שלפנינו היא תפול על דבר שהוא התר גמור והיינו אם מותר לחבק מינוי זה ולהיות רופא בבית החולים הצרפתים או לא וידעתי גם ידעתי כי בעוד הדברים האלה בין שפתי אזני תשמענה דבר מאחרי ואלי דבר יגונב באלו הקורא וריעיו היושבים לפניו תמה"ים לנפש אדם כמוני לאמר. מה הם אלו הדמיונות הפורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו? מי לא ידע שגוף המעשה שעליו תפול השאלה במינוי לרופא שהוא התר גמור? אבל שכח עיקר שבת שעל ציר זה תס"ב כל השאלה? והוא: שאנו חוששים שמא יבא לידי חילול שבת. ובפרט בענין רשימת הסממנים שהוא הדבר היותר רגיל ויוכל להזדמן כמעט בכל שבתות השנה. וא"כ הרי שעיקר שאלתנו היא לבקש התר לאיסור החמור הזה. אף אנו נשיב ונאמר: טעית הידיד! טעית! ולא ירדת לסוף הכונה. וחלילה לך לשאול להתיר את האיסור שהוא דבר שלא תוכל לשומעו משום מורה צדק ירא וחרד על דברו לא היום ולא מחר. כי אין בידינו להתיר את האסור. אבל השאלה בעצם אינה אלא אם מותר לחבק מינוי זה אפי' שיש לחוש שמא יבא לידי חילול שבת. וצדדי הספק הם בזה האופן: שכיון שבשעה שמחבק הרופא מינוי זה עדיין אין איסור שבת לפניו. ואינו מתנה לעקור עיקר שבת וכשיזדמן איסור שבת לפניו כבר הוא מקודם מלאך משרת ורופא בבית החולים. ובו בפרק יפלו איזה ספקות שיש כדאי בהם לעמוד ולבארם אם להתיר אם לאסור לפי משקל מצבו ומלאכתו שכבר נכנס בה בהתר גמור. ואין לה ענין בגופה של מלאכה שום ריח איסור כי אם מפני שאחר שכבר נשכר למלאכה זו פגע בו איסור שבת באיזה מן הדברים הקלים או החמורים שבו זאת היא עיקר השאלה ותמציתה למעמיק בה. ושאלה זאת לפום ריהטא חוברות אשה אל אחותה עם השאלה שנשאלה לפני אחרוני הראשונים הלא המה הריב"ש סי' י"ז וי"ח וק"א וק"ב. והתשב"ץ ח"א סי' כ"א והרשב"ש בנו סי' ת"ח. ונפסקה מפי מרן בב"י ובס' הקצר סי' רמ"ח על היוצאים בשיירא במדבר הגדול והנורא. והכל יודעים שהם צריכים לחלל את השבת כלי שום תקומה לא מינה ולא מקצתה. ועכ"ז פסקו דאם הוא לדבר מצוה יוצאים. ואפילו בערב שבת. ולדעת התשב"ץ ובנו הר"ש ז"ל הוא דלכל אפיא צריך להתנות עם בעל השיירא לשבות. אפי' שלא עלה בידו וכן פסק מרן ז"ל בס' הקצר עי"ש. אבל הטור שם והריב"ש בסי' ק"א פסקו דאינו צריך להתנות. והרב מוהר"א בן טוואה בתשו' שבתשב"ץ גופיה ח"ד סי' י"א דפ"ט ע"ג כתב דכיון דאם יזכור הישראלי התנאי הזה מה דלא אפשר יחזור ללעג וקלס. וחירוף וגידוף בפי הגוים. אז הולך עמהם בלי תנאי דכדאים הם כל הנך רבוותא לסמוך עליהם. ולענין דבר מצוה מה יקרא דבר מצוה? העלו כל גדולי הפוסקים ובראשם ר"ת ורבינו יואל וראבי"ה והטור והריב"ש והתשב"ץ ובנו הר"ש ז"ל ומוהר"א ן' טוואה ז"ל שם. ובעל תרומת הדשן ובעל שבולי הלקט דמקרי דבר מצוה לילך לסחורה או לראות פני חבירו. אבל דעת מרן שאין רוב הפוסקים מודים לר"ת. והרב כנ"הג שם בסימן רמ"ח סוף הגה ב"י הביא תשי' להר"ש ן' הרשב"ץ ז"ל כתיבת יד (ואינה בתשובותיו הנדפסות לפנינו כאשר בדקתי בהם היטב) דכתב להדיא דלא ראה שום אחד מהפוסקים חולק על ר"ת בזה. וסיים הכנ"הג וכתב ונכון עי"ש.