כרך של רומי · חלק כ״ו סימן ס״ו

והרב ז"ל להסיר תלונות חסרי העיון ועקשי ההבנה מעל דבריו כלכל דבריו במשפט בהשמיע כוונתו להקורא החסיד המאמין שכל כוונת נסיון זה וכיוצא כו לא לעצמו יצא כי האל ידע זה האופן ממנו וא"א בשום אופן לצוותו בדרך אמת אבל כוונתו תסוב למען דעת כל עמי הארץ ובפרט זרעו אחריו גבול יראת שמים וטוב ההשמע לו יתברך מבלי הרהור אפי' כמלא נימא לא שא"א ע"ה היה מאמין ששני ההפכיים יתקיימו חלילה! ולא ג"כ שהיה תולה נבואתו הראשונה בספק או בדמיון כוזב חלילה! ומפני אחת מהמחשבות הללו גמר בלבו והוציא בשפתיו לעלות ולזבוח בנו יקירו זה לא עלה על לב מאמין מחקרי מעולם! כי אם תורתנו הקדושה המורשה לנו מאתו ע"ה (ר"ל כל עקרי ושרשי האמונה וכמה מצות כנודע) בכל פינות חלקיה ממאנת להאמין כזאת איך נוכל לשפוט שהוא האמין על אופן כזה? ואם המקור משחת מאין תמצא מים במורד? הס כי להזכיר! ואם כל מראות הנבואות והחזיונות היו אצל הנביאים ככל הענינים המושגים לנו במוחשות או במושכלות או בראות העין איך יוכל לתלות בספק או דמיון כוזב החזיון אשר חזה בראשונה? היש ידיעה נאמנה כראות העין? כן הדבר הזה וכאמור. ומה עצמה חכמת התפלספות רז"ל ומה צחה מליצת הגיונם אומרם בב"ר נלכה עד כה נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה והוא כה יהיה זרעך ופי' ידוע (עיין יפ"ח) כי היה בספק אם דרך נסיון אמר לו או שחזר בו לאיזה סיבה נמצא שבקיצור מילין ובמליצה צחה ביארו רז"ל המבוכה הזאת על נכון. חדא שאברהם ע"ה לא יאמין הב' הפכיים בשום אופן כי ביציאת הנבואה האחרונה אל הפועל תכף ישפוט כי חזר בו יתברך מהראשונה מטעם ידוע אליו ולא ייחל אליה עוד וזאת שנית השמיעונו שלא היה תולה נבואתו הראשונה בדמיון כוזב אלא כי מה שראה היה אמת גמור אלא שהיה מחליט שחזר בו מטעם ידוע אליו וצדקת אברהם אכינו היתה שלא התחכם קודם מעשה לפלפל ולהתפלסף ולבקש תשובות ותואנות בהקישו נבואה ראשונה לאחרונה ומתוך חכמת ההקש יוליד איזה המצאה או הכרע לתפוס הראשונה או האחרונה כי אם עשה כעבד המקיים מצות אדונו אפי' אם יהיה הפך מה שציוהו אתמול כשופטו כי הוא יודע עניני ביתו ועל איזה סיבה חזר בו וממילא ידענו עוד צדקת אברהם שהגם ששפט תכף שלאיזה סיבה חזר בו לא התוכח עם האל ית' למען דעת הסיבה כמו שהתוכח איוב הודיעני על מה תריבני: