כרך של רומי · חלק כ״ד סימן צ״ו

הארכתי בכל זה מפני שהרב ערוך השלחן בא"הע סי' מ"ב אות י"ט ובח"מ סי' ל"ד אות מ"ב שכל את ידיו באופן המפחיד להפוסק הלכה למעשה מה שאין הפה יכולה לספר והיינו שבתחילה הביא סברת הרבנים אותם שאין חוששין לשמא עשה תשו' ולא הביא כי אם שנים שלשה ואת רב"ע ואת חמשת ושוב מעט מעט החליף את משכורת הדין הפשוט היוצא מכל בתי דיני ישראל וראשו פרוע הלזה בהביאו אותה דהאד"ש וות"ה ואותה דהשבלי הלקט בשם ר"ת והעיקר הוא מפני שמצא מציאה זאת של חכמי טוליטולא דבפי' קא אמרי לחוש שמא עשה תשובה ודחקו כל דברי הראשונים בדוחק נפלא אשר לא נשמע ולא נתקבל בכל בתי דיני ישראל מאי היה לגוי אחד בארץ והיינו דכל התלמוד והראשונים מיירי דהעידו בפיסול של בו ביום דוחק רעוע ותקוע ימה סוף אשר לא נשמע כמוהו וכאלה רבות אשר ידאב לבב אנוש ולא בדרך הפלגה ועם שהרב ערוך השלחן לא גילה דעתו כי לא יכול אבל עכ"פ כבר נראה למשקיף בדבר השקפה קלה כי רצה להפחיד הפוסק העני בחומרת אשת איש ואנחנו בזכות אבותינו אשר שם ישבו כסאות למשפט לבנו כלב האריה לא נירא ולא נחת לתת בים ההודאה דרך שהרי על ענין הרא"ש והת"ה ומוהר"י מינץ ג"כ כבר כתבנו שהוא מילתא אגב אורחייהו כאשר הארכנו לעיל ואין צורך לכפול הדברים וגם מה שרוצה להוציא מדברי ר"ת ממה שאמר לרווחא דמילתא וכו' גם בזה כבר כתבנו מה שיש בו די ובאחרונה הבאנו ראייה מענין חשוד שבא על הערוה וכנז"ל ואחר כ"ז דברי ר"ת אם אמת יצאו מפיו כאשר יבין השבולי הלקט ממנו כי מי יודע ויודע מי רבי צדקיה ומה ענה אותו מוהר"מ בר ברוך בענין הנחלות (עיין דרך המלך דק"ד ועיין בס"הק נחלה לישראל סעיף הא' ודוק) וכבר עמדנו עליהם וישבנום כמין חומר וגם מה סברת רמ"א שהביא סברת הי"א כבר ביארוה הח"מ והב"ש שם דאיירי כשלבסוף עשה תשי' והוכיח סופו על תחילתו וכתב הרב עצי ארזים ס"ק כ"ה דכן ביאר הענין עצמו רמ"א בד"מ בח"מ סי' ל"ד אלא דמה שתימה עליהם דמשמע להדייא דהר"י מינץ והר"מ מפאדובה פליגי אחהמ"ר לאו שמיה מתייא וכוונת הח"מ והב"ש הוא זה דבאמת מוהר"י מינץ לא סמך לחוש על ההיא דהרי את מקודשת ע"מ שאני צ"ג לחוש שמא וכו' אם לא שנדונו היה באנוסים שתחילתו באונס שכן השלים דבריו באומרו וכ"ש אלו האנוסין שתחילתן באונס וכל השתדלותן לחזור לדתנו ע"כ נמצא דעיקר מה שתקע יתד במקום נאמן היינו דוקא מפני שבנדו"ד היה ענין אנוסים שתחילתן באונס וע"ז שפיר כתבו הח"מ והב"ש דלא פליגי מוהרי"מ ומוהרמ"פ והוא ע"פי האמור ודוק כי לקצר אני צריך: