כרך של רומי · חלק כ״ד סימן צ״ה

אף הכא בנד"ד שלפנינו אמרו ה' שנשליך אחרי גוויתנו יותר ממאה פוסקים שפסקי כן להלכה ולמעשה ונתלה עצמנו בב' או ג' פוס' דכתבו דבריהם במילתא אגב אורחייהו אופן זה באמת הוא חוץ מדרכי הוראה אשר השרשונו אבותינו ורבותינו נאספו רובם אל עמם וכן אני אומר בההיא שהביא מד"ת דמלבד דלדעתי הוא פי' מרווח מה שפירשתי אני הדל דכוונת ר"ת איירי מפני שהיה חשש פיסול ולא ודאי פיסול ולזה דאה לדחותו ג"כ בשמא וכו' דאתי שמא ודחי שמא ומה שאמר שעשה לרווחא דמילתא שיאמרו בפי' בפני רבים לאו היינו משום דס"ל דבכל מין פיסול ודאי מקבלין עדותם בטענת שמא הרהרו תשו' וע"ז לרווחא דמילתא בעי שיתוודו בפני רבים חלילה לחשוב זה אלא באמת בנד"ד דוקא דהיה חשש פיסול ובחשש פיסול אתי חשש הרהור תשו' ומבטל ליה ע"ז דוקא הוא דאמר שלרווחא דמילתא עשה שיתוודו בפני רבים ואדרבא חומרא יתירה אנו למדים ממעשה זה של ר"ת וחובה עלינו לפרש כן דברי ר"ת ואפי' אם יסבלו מעט דוחק ומי יגלה עפר מעיניך רבינו הראב"ד ז"ל שהופיע רו"הק בבית מדרשך ואמרת דברים ראוים לפי גודל שקול דעתך המבעית והוא כי יותר טוב הוא לדחוק מעט בלשון משנתנו ולסבול דוחק ההוא ולא להוציא משפט מעוקל (ש"מ לב"ב דט"ן מהש"ס) וכ"ש שדברי ר"ת הורקו מכלי אל כלי ובפרט בדברי השבולי הלק"ט כי הוא קיצר הדברים הרבה בכל חיבורו כנודע וד"ב כי בלאו הכי הוא אמיתות התורה ומי יניח סוגייא בדוכתה בפ' זה בורר דכ"ו בענין חשוד על העריות דאמרו שם בתלמודא דמודה רב נחמן דפסולי לעדות אשה ובין אם נגרוס בגירסת הרי"ף והרא"ש בין לאפוקא ובין לעייולא א"כ הרי איתא להדייא דאף לקידושין אין עדותו עדות ובין לגרסת ספרינו וכן גרסת הרב נחשון גאון בתשו' שערי צדק רפ"ה סוף ע"ב אבל לעיול לית לן בה הרי קאמר הטעם דבמה קיימה שכיחה ליה וכ"ז היינו בחשוד אבל בשאר פסולים אפי' לעיולא פסול ולא חיישינן שמא הרהר תשו' ומסוגייא זאת מוכח להדייא דרחוק לפרש דצריכים להעיד שנפסלו באותו יום וכמו שנדחקו חכמי טוליטולה נגד הר"ד חיים הארוך שהרי לדעת ר"ת שפי' דהאי חשוד הוא שבא על הערוה ממש וכתב מרן בב"י סימן מ"ב שכן משמע מדברי ר"ש והרי"ף א"כ איך יפורש לשון חשוד על מן שבא על הערוה ודאי בעדים וראייה אם לא שס"ל לר"ת וסייעתיה להדייא דכל שבא על הערוה פעם אחת בערים וראייה הא ודאי מאותו היום נקרא חשוד לעדות אשה בין אם לאפוקא ולעיונא או לאפוקא דוקא לפי שינוי הגירסאות עד שיתברר שעשה תשו' דאי ס"ל לר"ת וסייעתיה דחיישינן שמא עשה תשו' באותה שעה ואין אנו פוסלים אותו אלא מפני שבאותו יום ראינו שעשה עבירה חדשה א"כ מי אירייא חשוד הרי ראוהו שעשה עבירה בו ביום ונפסל פיסול גמור ואפי' אם יאמר האומר מה שירצה עכ"פ לשון חשוד על מי שבא על הערוה בעדים מורה להדייא דמאותו היום ואילך נקרא חשוד עד שיחזור בתשובה בודאי בדינו ולא תלינן בשמא עשה תשו' וזה חוזק לפירושנו למעלה כדברי ר"ת שהביא השב"לק כ"י דר"ת מעולם לא חשש לשמא עשה תשו' בפיסול ודאי אלא בחשש פיסול ועכ"ז לרווחא דמילתא עשה שיחזרו בתשו' בפני רבים והדבר ברור מאד: