כרך של רומי · חלק כ״ד סימן צ״א

אלא דדבר זה עומד לנגדי במה שראיתי להרב עב"י שם שכדי להחזיק דברי מוהר"מ מפאדובה הנז"ל דכתב לתת הפרש בין עדים דבחזקת רשעים קיימי למי שהוא אומר ע"מ שאני צדיק גמור דמסתמא רוצה לקיים תשו' והרהר בלבו לעשות תשו' ומסתמא יעשה וכתב הרב עב"י ז"ל וז"ל וכבר דבריו מלבד שהם מוכרחים מהכרח השמועות הנה סימנים דאורייתא מצאתי לדבריו במאי דפ' בההיא דהמקדש מגירסת הרא"ש שם שגורס כבה ע"מ שאני צדיק גמור אפי' הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בלבו לעשות תשו' ע"ב וסיים וכתב הרעב"י ז"ל דמדברי שני צנתרות הזהב הרא"ש ומוהרמ"מ אנו למדין שהמקדש צריך לעשות תשו' גמורה לבסוף ומאי קידושיו קידושין. קידושין למפרע קאמר וקמ"ל דהיא מקודשת למפרע משעה שאמר ע"מ שאני צדיק גמור דכיון דהרהר תשו' בלבו לעשות וגמרה לבסוף הו"ל כאלו ההיא שעתא הוה צדיק גמור ע"כ ושוב האריך עוד הרב באיזה דחיות וגם הביא תשו' הרב זקן אהרן שהיתה בידו בכת"י ששם הובאה הגירסא הזאת בהרא"ש ושכתב הר' זקן אהרון דלא אשתמוט שום פוסק להביא חידוש זה של הרא"ש וע"ז כתב עליו העב"י ז"ל וכי גברא רבא כהרא"ש לא יכול להוציא אור יקרות חידושי חידושין מפלפולו לבד ומי כמוהו מודה ובסוף דבריו כתב וז"ל ומחוורתא כדכתיבנא לעיל בשם הר"מ מפאדובה ועל צבא תהילתו הרא"ש שבפסקיו הכל כאשר פירשנו לעיל ע"כ: