כרך של רומי · חלק כ״ד סימן צ״ב

הארכתי בהעתקת כמעט כל דברי העב"י ז"ל למען בחוזק אבא להקשות גם עליו גם על הרב זקן אהרן במה שהחליטו בדעת הרא"ש ז"ל כי לא תלינן במסתמא הרהר תשו' גם בההיא דהמקדש ע"מ שאני צדיק גמור ובאמת לפום ריהטא כך היה נר' מתשו' הרא"ש כלל ח"ן סי' ד' הנז"ל דאפי' עם תעניות והפסקות חייש הרא"ש לרמאות עיש"ב ורמזה הרב כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגהב"י אות פ' בתוך דעות הפוס' האחרונים דס"ל דבעינן תשו' בפועל כלו' דס"ל להכנ"הג דכן דעת הרא"ש על העדי' אפי' בקידושין דצריכים אנו לידע התשו' בפועל ואפי' שבאותה תשו' הרא"ש לא נשאל ע"ז כלל דוק ותשכח כי איני יכול להאריך ובאמת הוא פלא לדון כן בדעת הרא"ש מאחר דבכלל י"ז סי' א' כתב לענין מוסר שהורגים אותו מיד ולא חייש שמא הרהר תשו' בלבו דאין להביא ראייה מההיא דהמקדש על תנאי דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו דיש לתרץ דילמא משום חומרא דא"א שאני ע"כ הרי תלת נגד כל הני רבוותא בדעת הרא"ש דמלבד דקשה שהרי הנוסחה בתשו' היא בנוסחת כל הספרים אשר בפה כל הפוס' שמא הרהר תשו' ולא לעשות עוד זאת קשה שהרי להדייא קאמר לחוש משום חומרת א"א ואל תאמר דס"ל לחלק בין היכא דהמקדש אומרו ורוצה לקיים תנאו וכדומה מכל החילוקים שיש לחלק בין תשו' המקדש לתשו' העדים שהרי גם במוסר הוא דומייא דעדים דאנו באים לדונם והיה ספק לחוש שמא הרהר תשו' ותי' דחומרא דא"א שאני הנה מינה משמע דלא קא מיירי בחילוק מאומרו מפי עצמו למה שאנו באים לחוש שהרי אם היה כן מה לו לומר משום חומרא דא"א תיפוק ליה דהמקדש הוא המכניס אותנו לבית הספק וע"כ הוא דאנו חוששין לא כן במוסר ובעידי קידושין דחזקת רשעים לפנינו באין מדיע החזקה אפי' בדבור בעלמא וא"כ מאי קושייא אלא לאו דהרא"ש ס"ל לחלק בין כל מין איסור ערוה לחוש לעניינים אחרים. וכן תפס במושלם הרב ג"פ סי' קכ"ג ס"ק ח' שאע"פי שהוא העלה דאפי' נימא דבהרהור סגי היינו דוקא היכא דאיכא הוכחה לומר דהרהרו תשו' בלבם אמנם מסתמא כשאנו יודעים שהם פסולים שהעדים הם רשעים אם קידש אשה או גירשה בפניהם לא חיישינן שמא הרהרו תשו' כן נראה דעת כל הפוס' ע"כ ועכ"ז סיים וכתב להוכיח מתשו' הרא"ש הנז' לחלוק דיש לחוש שמא וכו' אע"ג דליכא הוכחה: