כרך של רומי · חלק כ״ד סימן צ׳

הסעיף הד' אם יש לחוש שמא הרהרו תשו' בלבם הנה בזה אין צורך אריכות דברים כי כותלי בית המדרש מלאים זיו ומפיקים אלה העדות והחוקים להוכיח במישור דלא תלינן שמא עשו תשו' אם לא עד שיתודע והם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ור' ירוחם והר"ן ה"ד מב"י בח"מ סימן ל"ד ושורש דין זה פתוח בכתובות דכ"ב ע"ב ג' שישבו לקיים את השטר וכו' וקאמר תלמודא כגון דאמרי' ידעינן ביה דעבד תשו' עי"ש גם כל הראשונים המובאים בשי' מקובצת שם קיימי בשיטה זאת ובפרט הריטב"א שם כתב שאין נכשר עד שיעידו עליו בב"ד עי"ש והוא הלשון שמצא הרב עדות ביעקב בסי' ח"י בחי' הריטב"א כ"י עי"ש מה שתמה עליו על למפרע וזה דעת הרי"ף ור"ח ועיין להכנ"הג ח"מ סי' ל"ד אות פ"ט שכתב דמדברי רבינו הטור והב"י שכתבו עד שיודע וכו' נ"ל דס"ל כדעת הר"ן דס"ל דכיון שהעידו עליו דכשר היה איגלאי מילתא למפרע שראוי היה עיש"ב ועיין בס' חשק שלמה אות נ"ט מה שהאריך בזה ואין לנו שהות לפלפל יהיה איך שיהיה אליבא דכ"ע אלה הראשונים בעינן שיתודע הדבר דחזר בתשו' אם בב"ד אם חוץ לבד למר כדא"ל ולמר כדא"ל אבל מסתמא לא חיישינן שמא הרהר תשו' בלבו אלא היכא שהדבר מוכיח הוכחה גמורה כמ"ש מוהר"מ מפאדובה סי' ל"ז ומשפטי שמואל סי' ש"ח וס"ג ה"ר הרב כנ"הג שם אות פ"ג ויש סיוע דבהוכחה די שהרי מהר"י ן' מיגאש בתשו' סי' צ"ה כתב וז"ל אלא מכיון שראינו אותו עתה הולך בדרך ישרה ונתרצית עליו התשו' מותר להתפלל אחריו ולא נביט אל מה שכבר עבר לפי שהתשובה מקובלת לפניו כאמור שובו בנים שובבים אדפא משובותיכם עכ"ד ועיין מה שכתבתי בהגהותי אי"י הי"ם לתשו' הגאונים שערי תשו' ח"א סי' כ"א ואכמ"ל וכן נראה דעת הרב מוהר"א קאפסאלי הובאה תשו' בזקן אהרן סי' ג' ד"ז ע"א והוא דאם רואים אנו את השבח שהוציא טרפה מתחת ידו רודף מישרים אע"ג דלא החזיר אבידה בדבר חשוב וכו' מכשירין ליה לאסהודי עי"ש ויש לסייעו מתשו' מוהרש"ך ח"ב סוף סי' קל"ד שכתב על פסול לעדות כי אולי עשה תשובה כפי מה שמגמגמים עליו ע"כ דנר' דאפי' בגמגום בעלמא שנראה שכבר עשה תשו' די ועיין כנ"הג ח"מ סי' ל"ד הגהב"י אות פ' דהביא להקת הפוסקים דס"ל דמיום אשר נתן בלבו לעשות תשו' כשר אבל שיקבל בפני אחרים והוא ברור מדבריהם עי"ש אבל הר' זקן אהרן סי' ב' רנ"ה ע"ד נראה דס"ל דבעינן תשובה גמורה וסיים וכתב דבזמנינו זה רחוקה אפילו לטובים ולישרים בלבותם עי"ש והוא פלא דא"כ לא הניח בן לא"א כשר לעדות אם לא שנאמר דס"ל דכל מי שנפסל לעדות מדאורייתא ונתפרסם עונו הא ודאי צריך פרסום גדול גם על התשובה שהיא חשובה ומוכחת לכ"ע כדי שנוכל לסמוך על דבריו ויש ראיה גדולה לזה מתשו' הרא"ש כלל ה"ן סי' ד' אשר כמעט היא חולקת עם תשו' מוהר"י ן' מיגאש' הנז"ל דוק ותשכח כי איני יכול להאריך ומוהרשד"מ א"הע סי' יו"ד כתב דכל הגאונים הסכימו פה אחד עם האחרון הרישב"א והריב"ש שהוא בתרא טובא דהמקדש בפסולי עדות דאורייתא אינם קידושין כלל ולא חשו למאמר אע"פי שחטא ישראל הוא גם לטעמא שמא הרהר תשו' בלבו עכ"ד וכן דעת הרב משפט צדק ח"א סי' מ"ה עיש"ב גם הרדב"ז דפוס ויניצייה סי' ק"מ כתב וז"ל כיון דאיכא סהדי דעבר עבירה דמפסל בה לעדות אינו חוזר להכשרו עד דאיכא סהדי דעבד תשו' ומשום הכי כל המקדש בפסולי עדות אין חוששין לקידושיו וחילק החילוק האמיתי בין ההוא דאומר ע"מ שאני צדיק גמור הידוע וסיים וכתב ודבר פשוט הוא ולא היה כדאי לישאל עליו ע"כ וכן העלה הרב עדות ביעקב סי' י"ז באורך והר' עדות ביהוסף ח"א דפ"ד ע"א כתב וז"ל ואין לומר דדילמא עשה תשו' ובשעת הקידושין כשר היה העד שהרי מבואר מרבני האחרונים דכל שלא נודע שעשה תשובה מעלייא בפרסום עדין בחזקת רשעו קאי ועיין בספר משאת משה סימן כ"א ומוהרש"ך סימן ס"ז: