כרך של רומי · חלק כ״ד סימן פ״ו

ומצאתי הון לי בהרב ברכ"י ז"ל בח"מ ד"ק ע"ב שכתב וז"ל וגמגום אני רואה בתשו' מרן הנז' שכמעט רוב התשובה הם דברי תשו' הר"א ן' נחמייאס בשינוי לשון קצת ומסופק כי אם היא מתשו' מרן כי אין שני נביאים וכו' ושמא לאו מר חתים עלה אבל מהרח"ש והכנ"הג א"הע סימן מ"ב ודעמייהו החזיקוה לתשו' מרן ואין ראיה מאשר בדפוס חתומה ניתנה משם גדול כי כזה ממש אירע כן בתשו' דהמסדר והמגיה הם שהיו חותמים לפי השערתם כידוע ע"כ עלז לבי בה' ואלו הרב ז"ל הוה מדקדק בכל מה שדקדקנו היה גוזר אומר דשוב תשובה זאת אינה עושה חיל להיות נדונת בתורת מרן לשום הוראה כי אם בתורת פוסק דעלמא והוא ברור כשמש. שנית דאפי' נאמר דתשו' זאת היא למרן ז"ל איך יעלה בדעת לתפוס במרן בזה דעדותן קיימת מפני דלא הוכחשו כשהוא פסק בסכינא חריפא דאין חוששין לע"א זה לא חשב אנוש. שלישית דהרי הוא אמר דכשנמצא אחר קרוב או פסול עדותן פסולה לאו סברה היא אלא חידוש יש לנו למעט החידוש ולהעמיד הסברה בכל מה שנוכל ע"כ וא"כ אין דרך לומר דבר זה בעדות ב' עדים דבעדות ב' עדים דאם בטל מקצתו בטל כולו הוא דין השכל הישר ומה לי אם מוכחשים או אינם מוכחשי' אנן ב' עדים בעי' וליכא ואיתרע חזקת העדות לא כן בעדות של ג' או יותר דבאמת התם יש לומר תתקיים העדות בב' או יותר וראייה לדברינו אלה שהרי הרב כרם שלמה סי' כ"ד לנדונו שהיה הכחשה בין העדים ולא בין האשה והעד כתב ואע"ג דמ"ש התשב"ץ דלדעת הסמ"ג לחוש לע"א היינו כשאין הכחשה ביניהם והיינו דיש הכחשה בין המקדש והמתקדשת נר' דה"ה ואפשר דכ"ש אם עד אחד מכחישו ע"כ והוא מכוון אל האמור דהפרש גדול יש בין כשנאמר תתקיים העדות בשאר כשיש הכחשה בין העדים מפני דמצר אחר תשאר עדות שלמה של ב' ויותר לבין עדות של שנים דהוכחשו דבטלה כל העדות והוא דין השכל הישר והוא כ"ש גמור כדעת הרב כרם שלמה ז"ל: