כרך של רומי · חלק כ״ד סימן ע״ב

וזה ודאי היה צערו של מוהר"י ן' הרא"ש וכבר נראה שבשבילו עשי הסכמה הזאת אנשי טוליטולה כמבואר בסוף התשו' הנז' דוק ותשכח רצוני לומר בכל האמור כי לאו חדשה היא בארץ אותה שקבלו ארצות המערב דעת הרמב"ם ואנשי ספרד דעת הרא"ש ובהכרח הוא שהוא בין לקולא בין לחומרא ואפי' באיסור עריות דעל הרוב אותו הפוסק הגדול לא שביק מקרא מלא דאחרי רבים והוא ברור כשמש על הארץ דבאיסור ערוה אם לפעמים נראה שהוא יחיד או צד היחידים תפיס הא ודאי ראוי לחוש וזה אפשר שהיתה הקבלה שקיבל מוה"ר מוהריט"א ז"ל הנז"ל והוצרכתי להאריך בכל זה אי מצר דהיא סברה אלימתא וידים מוכיחות והעיניים ניתנו לפנים ובתורתנו הקדושה לית בה מילתא מנגדת משפטי השכל הישר ויש לנו שתי בתי נירין הרדב"ז ומרן ז"ל קורין בגרון כ"ז וכנז"ל ואי מצד דמרן הגאון הרמ"ז כרוזא קרי בחיל בחק"ל א"הע דק"פ ע"ב דלכל אפייא בארץ ישראל דכבר קיבלו הוראת מרן א"כ בע"א אין חוששין לקידושין ע"כ היעלה בדעת הגאון מרן זקני ז"ל דכל רז לא אניס ליה לא זכר שר מ"ש מוה"ר מוהריט"א הנז"ל ובפרט שלפום ריהטא נרצים דברי טעם לחוש באיסור ערוה אם לא שנאמר דכוונתם ז"ל אל כל האמור ומדובר דלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן ירצה או להחמיר על עצמו או באיזה מן הפעמים תפס מרן באיסור ערוה סברת יחידים נגד רבים ונכבדים אבל בהיפך כמו נדון מקדש בע"א שיש לפנינו כל פ"ה וכל לשון של זהורית כולם ראשי אלפי ישראל מגדולי המורי' ומרן מכללם מי יעצור כח לפסוק נגד סברתו ואין ספק דהכי יפרש הרמ"ז ז"ל קבלת מוהרימ"ט ז"ל הכתובה בס' ש"יוט בסתמו' כי הכתובה בס' בירך משה לענין מקדש בע"א לא נדפס' בזמן שכ' הפסק הגאון הרמ"ז ז"ל דלאו נדפסה ודאי היה מקשה עליה דבאמת כי כשיש לנו רבים המקילים באיסור ערוה המסייעים למרן ז"ל כדעת מרן במקדש בע"א כמוהו נקיטינן והוא ברור ואת כל אלה מי יוכל לבלום פיו מלערער אחר הכלל המחודש שהוליד הרב משאת משה א"הע סי' ה' דהוא היוצר והבורא הכלל המחודש הלזה לפסוק דלא כמרן בחומרת איסור ערוה ומה המה אבני יסודו מענין שאנו ביה במקדש בע"א לפסוק דלא כמרן הקדוש ממה שפסקו האחרונים דמ"א ומוהר"מ מפאדובה ומוהר"י מינץ והחכם צבי דלא כמרן. מאריה דאברהם! איש מאנשי ישראל כמוהו יביא בפריו רבני אשכנז דמעולם לא קבלו לא דעת הרמב"ם ולא דעת מרן לראיה לנו בני ספרד דקבלנו דעתם בכל מכל כל ויש לנו כל רבני דורו של מרן וסורייא וסאלוניקי וקושטא המובאי' לעיל וכל דבני טורקייא שכולם פה אחד דוחים בהמת הבנין חומרא זו עד כי לא נשאר זכר לה זה פלא חיי ראשי וזה תימה על הרב יר"א סימן כ"ז הגהב"י אות נ"ב שהשב'ח השבי'ח בסתמות דברי הרב מ"ע ועיין לקמן עוד מה שאכתוב ע"ד: