כרך של רומי · חלק כ״ד סימן ל״ו

ובענין ג"כ נדון מרן שהוכחשו בשני דברים דלא דקדקו היטב אם אחר גמר מנין המעו' אמר הרי את או באמצע דבאמת בזה עבידי דטעו אינשי וכן באחרת שהכחיש שלא אמר בזה דמצינן למימר שלא שמע דמדמינן ליה לבדיקות דקילי אבל בב' הכחשות גדולות הללו אפי' שאינם בגוף המעשה עכ"פ הכחשות גדולות הם ואי אפשר למתלי לא בטעות ולא בדדמי וכיוצא דהטלית מתחת זרועות ניכר ובפרט הירידה עם הספר וההליכה שלשתן יחד אפי' הסומא באישון לילה מרגיש בבואה דבבואה כ"ש איש שכל חושיו לא כהתה עינם ולא נס ליחם הא ודאי כל כי האי אין אנו יכולים לתלותו בטעות ואפי' בד"מ ודמי לאחד אמר אכלה חטים ואחר אמר אכלה קטנית דאין מצטרפין כאשר יפה דימה הרב פני משה כנז"ל וא"כ סהדי שקרו באנפי נפשייהו ובהדי סהדי שקרי למה לן ואפי' נחשוב הכחשות אלו למה ולכלום כאשר אמרתי עכ"פ אין מי שיוכל להכחיש דההכחשה האמצעית דהעד הא' אומר דירדו נפרדים ז"מז ושהנער שאל להנערה ידה והיא פשטה ידה מרצונה וקיבלה הקדושין בחביבות גדולה וסגרה אגרופה ונתנו על לבה בין דדיה כאשר צייר לפנינו העד הא' והב' מכחיש כל זה ואומר שירדו נעוצים זה בזה מתחת זרועות אלה פ' ראנקא ובעוד זרוע הנער נעוץ בזרועה פשט ידו והוציא ידה לחוץ ותחב הטבעת באצבעה והלכו תכף כאשר היו נעוצים ז"בז והלכו הב' העדים לדרכם ולא בא הנער עוד עמהם לב"הכנ כאשר רימה אותם מתחילה הא ודאי הכחשה גדולה ונפלאה כזאת עדיפא מכל נדונות הרבנים שזכרנו ואפילו מאותו של ר' בצלאל ז"ל ומהרמ"א ז"ל שהרי התם לא היה בעדות הע"א תוספת דברים המורים לנו הריצוי מאתה שהרי לא העיד כ"א שנתן הקדושין וקבלתו ממנו ורצתה בו והלכה לה.