כרך של רומי · חלק כ״ד סימן קכ״ד

ואיברא דמדברי הרמב"ן והרא"ה שהוב"ד במקובצת פ"ב דכתובו' דב"ך ע"ב וכ"ג ע"א מפו' יוצא מדבריהם שסוברים דר"פ דחייש לקדושין של ע"א הוא מפני שסובר דבקדושין לא אמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים רק הו"ל כשאר איסורי' דע"א נאמן באיסורי' מדאורייתא כמו שיע"ש וכ"כ בע"הש א"הע סי' מ"ג דמייתי הכי מתשו' הר"י ן' הרא"ש ז"ל ע"ש מ"מ אנכי הרואה בתשו' התשב"ץ ח"א סי' ק"ל שכתב דר"פ נמי לא חייש כ"א מדרבנן וכ"כ הב"ח שם בסי' מ"ג ובתשו' מרן מהריק"א בדיני קדושין סי' ומהרימ"ט בחי' לקדושין פ' האומר דס"ה ומהר"י אירגאש בתשו' דברי יוסף סי' ט"ו ובתשו' נודע ביהודה מ"ב א"הע סי' ע"ה נמצא דלפום דעתייהו דרבוותא אלין עיקרן של קדושין הללו אפי' למאן דחייש להו אינם אלא מדרבנן ופשיטא ודאי דבכל חד מן הספקות שחלו להיות בחשבונה של הנערה דנ"ד אזלי' לקולא כ"ש בהצמדם יחד שאין כאן לא חומרא דרב ולא חומרא דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא ואפי' לפי מה שנראה מדברי הרמב"ן והרא"ה והר"י ן' הרא"ש ז"ל דר"פ חייש מדאוריי' מ"מ כל כלפי דידן דרובא דקמאי ובתראי סברי דקדושין של ע"א אינם כלום וגם דאית לה חזקה דהיתרא דאוקמינן לה בחזקת פנויה וא"כ כיון ואית לה רובא וחזקה דהיתרא פשיטא ודאי דמפקנא אית לה מדאורייתא ותו לא פש לה כ"א ס' קדושין דרבנן וממילא הני תרי ספקי אחריני שחלו להיות בחשבו' הו"ל בדרבנן ופשיטא דאזלי' לקולא לכ"ע מבלי שום פקפוק כלל וכמו שמפו' יוצא בדבריהם דרבנן גופייהו דחששו לכל החומרות ואפי"ה בכל כה"ג דאנן קיימין פשיטא להו מלתא להתיר וכמ"ש מהר"א אלפ'נדארי בס' אליה רבה בסו' שער א' ובתשו' בירך משה סי' י"ט ובסי' ל"ג לרבני אר"ץ יע"ש בדבריהם: