והנה אנכי הרואה דבכל הצדדין והטעמי' ששרטט וכתב מע' הר' הפוסק נר"ו יש בהם די והותר הכא בנ"ד להתיר להנערה רחל בת אברהם לעלמא מבלי שום ריח גט כלל אך ורק כי מע' הרב הפוסק נר"ו רצה להגדיל כח ההתר ומה הוא דאמר דגם בכל אחד מהטעמים יש בו כדאי להתיר משום דכיון שרוב הפוס' קמאי ובתראי הם מקילי' ומכללם המה הרמב"ם ומרן ז"ל דמהני אתרוותא גברי אבתריהו פשיטא ודאי דכוותייהו נקטינן ולא חיישינן תו למיעיט המתמירים הגם שהוא דבר שבערוה ולא משגחינן בדברי הר' מ"מ שכתב דחיישינן למיעוט המחמירים וגם קבלת הרב מהריט"א ז"ל שקבל דאזלינן בתר דעת המחמירי' גם שהוא נגד דעת מרן לא נאמרו דבריו כ"א היכא שרבו הפוס' להחמיר וכדברי הר' חק"ל ובההיא דע"א בקדושין דאזיל מר ניהו הר' מהריט"א ז"ל להחמיר אינו אלא משום שלא ירד למנין וחשב שהוא מחלוקת שקול אמטו"ל תפס להחמיר ע"פ קבלתו אך אי הוה דייק דרוב הפוס' קיימי בשיטת מרן ודאי דגם הוא היה מודה דאף באיסור ערוה פסקינן כוותיה:
כרך של רומי · חלק כ״ד סימן קט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.