כרך של רומי · חלק כ״ד סימן קי״ז

ואני אומר דעם כל מה שטרח וכתב לה מני"ר אכתי לא איפרק מחולשא משום דאחד הרואה בתשו' מהריט"א שהובאה בס' ברך משה סי' ל"ד יראה שבא מפו' בדבריו דרובא דרבוותא סברי שאין לחוש לקדושין של ע"א וע"ז הוא דאסיק ותני קבלתו שקבל דבדבר שבערוה חיישינן לדעת מיעוט המחמירין גם שהוא נגד דעת מרן דקאי כדעת רוב הפוס' המקלין וסברא זו לא נפלאת ולא רחוקה היא דגם אנן בדידן בני ח"ל הגם דקבלנו דעת מרן בענין איסור והיתר אפי' להקל או במקום שלא דיבר מרן אזלינן בתר דעות רוב הפוס' המקלין מ"מ בדבר שבערוה הגם שרוב הפוס' מקלין ולפו"ד ש"ת אזלינן בתרייהו עכ"ז מדרבנן חיישינן לדעת מיעוט הפוס' המחמירין וכמו שמפו' בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' י"ט ושורש ויסוד לזה ממאי דחזינן מפו' בתלמוד דבמקום ערוה חשו חכמים למיעוט המצוי להחמיר והכי חזינן לכל רבנן פוסקי הלכות מב"ת קמאי ובתראי דבמקום ערוה חיישי למיעוט הפוס' המחמירים וכמו שהביא קצת מהם הר' ג"פ בכלליו ובזה לא קבלנו דעת מרן להקל הגם שהוא מכלל דעת רוב הפוס' המקלין ואפשר דגם בהני אתרוותא במקום ערוה לא קבלו דעת מרן הגם שהוא מכלל דעת רוב הפוס' המקילין וכדברי הר' משאת משה וקבלת הר' מהריט"א ונמשכו אחריהם הר' עה"ש והר' מהרח"פ נר"ו בתשו' חיים ושלום סי' ב"ך וא"כ אכתי לא פלטינן הכא בנ"ד מדעת מיעוט הפוס' המחמירין וצריכי' אנו לחוש לדבריהם ולכן אני אמרתי כי כל הצדדים והטעמים של ההיתר דשרטט וכת' מע' הרב הפוס' נר"ו אני תופס אותם וכוללם זה בזה למיעבד מנייהו ספק ספקות להקל משום דכבר נודע דבס"ס אזלי' לקולא בכל התור' כולה אפי' בדבר שבערוה וכמ"ש בתשו' הרשב"א ח"א סי' ק"א וכן עלתה הסכמת הפוס' הבאים אחריו וכמו שהוב"ד בכנ"הג ויד אהרן א"הע סי' ס"ח הגם שבדבר שבערוה לא אזלינן אחר הרוב להקל וחיישינן למיעוט מדרבנן כמו במים שאין להם סוף וכיוצא מ"מ שפיר אמרי' דס"ס אלים מרוב וכדמייתי ראיה בידיה הרשב"ץ שם ממה שאמרו בפ"ק דכתובות גבי יוחסין דלר' יהושע פסל ברוב והתיר בס"ס ע"ש וכן הביא הכנ"הג וא"ע סי' ס"ח מפסקים וכתבים סימן קכ"ט ומהריב"ל ח"ג סי' מ"א ומהרא"י שם מייתי ראיה בידיה מהסמ"ק והוב"ד בטויו"ד ס"סי ה"ן דבדבר שיש לו מתירים וכיוצא שאין להם בטול ברוב שניתרים בס"ס וכן נראה שהוא דעת רוב הפוס' הס"ס אלים מרוב וכמו שהעלה ארוכה בזה בתשו' חק"ל ח"א ביו"ד סי' ק"ל: