כרך של רומי · חלק כ״ד סימן קט״ו

והנה כפי מה שראיתי בדברי קדשו כתוב למ"ר דרוב עיקר פסק זה לבטל הקדושין דנ"ד הוא בנוי ומיוסד על דנא פתגם דאחד מעדי הקדושין הרי הוא פסול מן התורה לכ"ע והדר הו"ל מקדש בע"א דאפום דעתיהו דרובא דרבוותא רוב בנין קמאי ובתראי הוא שאין חוששין לקדושיו א"כ פשיטא ודאי דאנן בדידן אזלינן בתרייהו ולא חיישינן למיעוט המחמירין כלל ומוקמינן לה אחזקתה דפנייה ובפרט היות כאן מכלל הסוברים להקל הרמב"ם ומרן ז"ל בש"ע דבהני אתרוותא גררי אבתרייהו ומה גם שיש כאן הכחשת הנערה להערים דלפי דעת רוב הפוס' גם מיעוט המחמירים בע"א מודים דליכא למיחש כלל. ומה גם דכיון שנמצא הע"א פסול מדאורייתא בטלה כל העדות לפי מה שהסכימו רוב הפוס'. והגם דהר' משאת משה ח"א א"הע סי' ה' כתב דבדבר שבערוה גם שרוב הפוס' מקילים ומרן ז"ל מכללם לא פסקינן כוותייהו רק אזלינן בתר דעת מיעוט הפוס' המחמירים וכ"כ הר' שמחת יו"ט בסי' ע"ה ובתשו' ברך משה סי' ל"ד שכך היא קבלה בידנו מ"מ כבר הרמ"ז בחק"ל א"הע דק"פ ע"ב פסק בסכינא חריפא כדעת מרן דבע"א אין חוששין לקדושיו וה"ט כמ"ש בחק"ל מ"ב ח"מ סימן ג' אות י"ד דמייתי בידיה דברי ה' שמחת יו"ט דסי' ע"ד וע"ו אפיק מר ותני דקבלנו הוראות מרן בעל האיסורין אפי' להקל זולת באיסור ערוה אם רבו הפוס' להחמיר ש"ש ביד הדין להחמיר וחתם ליה הנפק הר' מהר"ם סוזין ז"ל שם שהיה בר פלוגתיה. ואין לתפוס על הר' מהריט"א ז"ל שכתב שאין לפסוק כמרן בההיא דע"א בקדושין דלאו כלום הוא משום דהר' לא ירד למנין וחשב שהוא מחלוקת שקול משו"ה תפס להחמיר ע"פ קבלתו אך אי הוה דייק' דרוב הפוס' קיימי בשיטת מרן ודאי דגם הוא היה מודה דאף באיסור ערוה פסקינן כוותיה וכמו שמפו' יוצא מדברי הר' שיו"ט עצמו בס' ברכות המים דק"ב ע"ב במה שסמך ידיו ע"ד מר חתנו הר' ברכות המים וא"כ מה שכתב הר' משאת משה אין לו על מה לסמוך ומן התימה על הרב ערך השלחן והרב מהרא"פ נר"ו בס' חיים ושלו' שנמשכו אחר קבלת הר' שמחת יי"ט בההיא דמקדש בע"א והוא דבר פלא את"ד נר"ו: