כרך של רומי · חלק כ״א סימן כ״ט

ובנדון דידן לא רציתי לעשות מעשה לילך לבית היבמה אפילו לחצרה בבית השכנים (שבזה מותר אליבא דכ"ע ומחייבין ליבם אפי' לדעת מואר"י ן' מיגאש ז"ל) מטעמים הכמוסים אצלי ועשיתיהו בביתי ובחומותי במקום בית מדרשי וקביעות תלמוד תורתי ובית דיני שבכגון דא עדיפ' מב"הכ לנ"ר וכמ"ש מוהר"י הלוי ז"ל וז"ל בית החכם מקרי מקום מפורסם כמו ב"כ וב"מ ואדרבא לענין זה עדיף טפי בית חכם כי ב"הכ מקום מוכן להתפלל ונאמר בו כי ביתי בית תפלה יקרא וכו' ובית החכם דיינא דמתא דמי טפי לעלתה יבמתו השערה דתרגומו תרע ב"ד עב"ד. והסכים עמו הרב כנה"ג וכנז"ל ולענין שהיתה בושה לצאת עשיתי בזה האופן שביום ההזמנה אחר מנח' רביע שעה קודם שקיעת החמה הלכנו לבית הכנסת והתודינו ואח"ך באנו הדיינים והנוספים והעדים לביתי לבית מדרשי ושם קבענו מקום ושלחנו אחר היבם ועשינו הי"ב חקירות וביני ביני חשך היום ועבר כמו שעה מן הלילה והלך היבם לדרכו ותכף בלילה באתה היבמה ועשינו לה זירוזים הראוים לה והבדיקות (וכמו שכן נראה מכ"י הרב הגדול מוהרי"ך ז"ל שבידי שגם היא תבא ביום ההזמנה מה שאינו נראה כן מכל סדרי חליצה המודפסים) וישנה בבתינו עם נב' תמ"ה וביום שלאחריו אחר התפלה סדרנו החליצה ונפטרה בחליצה כשרה ובאותו היום סעדה אצלי ובלילה הב' לעת צאת רגל מן השוק הלכה לביתה לחט"ול. כ"ז אני כותב למעשה שכן עשיתי הגם שהיתה יבמה זאת ראויה לילך אצלה מכמה טעמי תריצי ובפרט בזמננו באיברופה שדינא יתיב להקל לעם הארץ ובפרט לעשירים כל מה שבידינו להקל (כפי מה שמסיעים ספרי הפוסקים) ולא יבואו לזלזל במצות וכ"ש ב"מ שלא יבואו להתיר הזיקה בכח אלי הארץ כי מי יודע אבל מפני טעמים הידועים אצלי השתדלתי במת"ק ורצ"ן לעשותו בביתי בבית מדרשי אבל לעולם לענין הלכה למעשה דינא יתיב שבודאי מכאן ואילך כל החליצות יהיו בבית הרב המורה והוא מצוה מן המובחר אם מטעמים שכ' מוהר"י הלוי ז"ל והיא מטעמי' שנתחדשו באיאורופה כי בעונו' מצות בזויו' מפני מכה של ערו"ב כי אעיקר' קאי וא"ל להאריך כי יודע בעמים כי מכה זו עד הצואר הגיעה והחכם עיניו בראשו שלא לעשותה בב"כ וב"מ מקום מפורסם לנבלים ולמתלוצצים ופוק חזי בזמן מוהר"י מברונא ז"ל שנתן חליצה במקום מפורסם ודחקו כ"ע לראות מעשה החליצה ושחקו לפי שהיו זקן וזקנה משובשים וכאשר התחילה לקרות מאן יבמי דחקו כמעט שנפלה היבמה על פניה ומתוך כך נתבלבלה וגער בהן הרב עד ששתקו ועכ"ז נתבלבלו עד שכמעט היו רוצים ליתן חליצה אחרת יעו"ש בתשובת סימן ד'. ואם בדור הרב אירע כ"ז השחוק והקלות ראש והבלבול מריבוי העם מה נעשה בדורותינו ובאיאורופה וכאמור ומפורש לעיל כי ע"כ הריני גוזר ברא גזרה דאוריתא שכן ראוי לעשות ואין לך סיג לתורה גדול מזה ואין לדיין אלא מקומו ושעתו ולא עוד אלא שגם אם נראה להרב המורה ולדיינים אשר עמו כי היא אשה יקרה מאד או קרוביה אנשים פשטנים (ודי לחכם) והיבם מתרצה להיות החליצה בביתה ימחלו על כבודם ויקבעו שם דוכתא ולא יבואו לראות כבלע את הקדש. ואפילו משמוע דברי אפקירותא נגד תורתינו הקדושה וחקיה האלהיים ושומע לנו ישכון בטח ושאנן. ועיין תשב"ץ ח"ב סוף סימן ק"ף ודוק: