כרך של רומי · חלק כ״א סימן כ״ב

ד' שמנהגם היה פה רומא לפי האומרים ולא בכתב משום מורה שהיתה נעשית החליצה בב"הכ ולא בשום מקום אחר והחולצת הנז' להיותה כבודה בת מלך בת עשירי עם מכל צד ומעולם לא יצאת מפתח ביתה מיום אלמנותה שאלה אשה להיות נעשית החליצה בביתה בגובהה של בית או בבית השכנים ושהם מרצים היבם לבא שמה לחלוץ לה ואני באמת ראיתי שאין קפידה בדבר שהרי הרב כנ"הג כתב בס' החליצה אות ט"ו וז"ל המקום שיקבעו לחלוץ יהיה במקום מפורסם כגון לחצר ב"הכ או בבית החכם דיינא דמתא וכיוצא בזה ואם נהגו לחלוץ בבית החלוצה אין חשש עכ"ד והרב מוהר"י הלוי ז"ל קובץ גדול סי' יו"ד ה"ר הרב כנ"הג סי' קס"ט הגהב"י או' ח"י וי"ט מלבד שכתב דמנהג ויניציאה יע"א לחלוץ בבית היבמה או בבית קרובי היבמה עוד קיים המנהג על אדני פז בראיות מופתיות כאיש גבורתו שבאמת מקום מפורסם עושה אותו דוקא ההזמנה ולא שהמקום הוא מפורסם מצד עצמו ודקדק בזה דקדוקים ראוים לפי כבודו כי רב הוא ועיין תומת ישרים סי' פ"ז שדקדוקיו נתיישבו עם דברי מוהר"י הלוי ז"ל ודוק ודבר ה' בפיהו אמת שכן ראיתי להמאירי בחי' ליבמות דק"א דפ' מצות חליצה שכתב שקביעות מקום היינו או בהזמנת אמירה או במעשה ובזה מסכים לדברי ה' תומת ישרים ז"ל ממש ראה זה חדש וסיים וכתב וז"ל ולפי זה הרבנים הקדמונים לא חששו לתיבת השערה מפני כבוד נשים יקרות שלא תתבזנה בפומבי וחשבו שקביעות המקום ביום שלפניו והכרזת השמש היא המפרסמת אותו לכך ואולי גם בפאדווה נהגו כן מזמן קדמון כי שמה ישבו כסאות למשפט קדושים אשר בארץ המה וא"כ אל תתמה על החפץ וחפץ ה' בידך יצלח וכו' עכ"ד הרי דעת ב' גדולי הדור הכנ"הג והרב מוהרי"ל ז"ל לחלוץ בבית היבמה בלי שום פקפוק כלל ועיקר: