כרך של רומי · חלק כ״א סימן כ״ג

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

האמת אגיד שאני בעוניי חדשות אני מגיד כי עתה אל ה' ויאר לנו שנדפסו תשו' מוהר"י ן' מאגאש ז"ל בסוף ס' לקוטות הרמב"ן ז"ל שנשאל הוא ז"ל ע"ז בסי' קי"ו והשיב בסי' קי"ז וז"ל תשובה דבר זה תלוי בב"ד בכל מקום שיקבעו דוכתא לחליצה חייב היבם ללכת אצלם וכו' אבל אם היו שניהם במקום אחד מן הדין אין ראוי להיותם נקבצים אלא אצל הב"ד כמ"ש הכתוב בפירוש ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים וידוע שהשערה הוא שער ב"ד אבל לחייב את ב"ד ללכת אצלו עם היבמה הוא טעות ממה שאמר הכתוב וקראו לו זקני עירו וכו' ולא אמר והלכו אליו זקני עירו. והואיל ונתברר שהיבם חייב ללכת אל המקום שקבעו שם דוכתא א"כ הענין מסור להם שיקבעו אותו במקום שירצו חוץ מבית היבמה עצמה שאין להם לעשות זה ולא להכריח אותו שילך אצלה שאינו חייב בזה מן הדין ומ"ש בגובהה של עיר אינו חיוב בהכרח ואורחא דמילתא קאמר שלעולם שער ב"ד בגובהה של עיר עכ"ד. הנה גמירי על מציאה זו ודאי ברוכי מברכינן ברוך מאיר עיני חכמים שהרי מצאנו תשובת חד מגדולי הראשונים תלמידו של רבינו רב אלפס ז"ל כמעט מסייעת לדעת הרב כנ"הג ומוהר"י הלוי ז"ל. ראשונה. שכל מקום שקובעים דוכתא יהיה במקום שיהיה הוא הנקרא תרע ב"ד והם ממש דברי מוהר"י הלוי שנית שהענין מסור ביד הדיינים לקבוע אותו בכל מקום שירצו אפי' בבית קרובי היבמה או השכנים כמ"ש בשאלה והוא הודה והסכים בתשו' (שהרי לא אמר כי אם חוץ מבית היבמה) שלישית שאפי' בבית היבמה לא כתב שאסור לעשות להם כן אלא כתב אין להם לעשות כן ונראה מטעם זלזול כבודם או יהיה הטעם כמו שסיים ולא להכריח היבם שילך אצלה שאינו חייב בזה מן הדין דרוצה לומר דאם יקבעו מקום בבית היבמה עצמה א"כ הרי נקרא תרע בי דינא וממילא יבואו לחייב את היבם לבא שמה מדאמר הכתוב וקראו לו זקני עירו וזה משפט מעוקל לקרוא בית היבמה תרע בי' דינא כדי לחייב לבא על אפו ועל חמתו אל שער שונאה או דבצירה מיניה כי סוף סוף הוא ימשול בה לפי פשטי המקראות ולזה כתב דאין להם לעשות זה ר"ל לקבוע בבית היבמה שעל ידי כן יבואו לחייב את היבם לבא למקום שקבעו ואין הדין נותן לחייב ליבם וכו' ומזה נראה ודאי דאם היבם מתרצה וגם הב"ד רואים שהיא אשה היקרה אשר לא נסתה כף רגלה לצאת ולבוא לעיני השמש ואף אם תצא בליל הזמנה ותשאר באותה דוכתא שקבעו עד הלילה הב' אינה יכולה לישן חוץ מביתה כי היא אסטנית א"כ ודאי שב"ד יש להם לעשות זה וכמ"ש מוהר"י הלוי ז"ל כי בעבור הנשים היקרות שלא תתבזנה בפומבי לא חששו למקרא דהשערה וחשבו שקביעות המקום ביום שלפניו וכו' הוא המפרסם והמזמן המקום לכך כיעו"ש:
נחלת הכלל · Livorno, 1876

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.