כרך של רומי · חלק כ׳ סימן ז׳

הטעם הב' מצד עצם החק החדש הזה אין ראוי ליכתב עליו דינא דמלכותא כלל אפי' לד' הרמב"ם והטור שכל מלך יש לו כח לחדש חוקים עכ"פ צריכים שהחוקים לא יהיו נגד הדתות המקובלות כמעט לג' אומות והיינו הישראלים הישמעאלים והנוצרים ובענין זה אעפ"י שאיני יודע דין הנוצרים באופי"רי פיא"י שלהם דהיינו הקדשות עכ"פ דין הישראלים והישמעאלים אני יודע דין הישראלים הוא דין פשוט בפ' בני העיר ב"הב של כרכים לאו מצו בני העיר למזבני כיון דמעלמא קא אתו וכל העולם הם בעלים ואין בני העיר יכולי' למוכרו דהוי משנה מדעת בעלים (וע'יין זקן אהרן ס' צ"ו) הרי לפניך דין ישראלים שהקדשות ובפרט קרקעות ב"הכ אינם יכולים לימכר והדברים ארוכים באנו לדין הישמעאלים הוא יותר חמור כי לא בלבד שהמלך אינו יכול לשלוח יד בואק"וף אלא אם איש אחד חייב למלכות ולואק"וף אף שחוב המלכות קודם בזמן ואין לו לאותו הלוה כי אם קרקע אחד הואקו"ף קודם לגבות חובי כמו שהאריך הלחם רב סי' קנ"ז הרי לפניך דין הישמעאלים בהקדשות בדיננו מפקיע מכל שעבוד שבעולם וא"כ גם הנוצרים שהם ינקו מאתנו משפטים ישרים ותורות אמת ודאי כי צריכא רבא בדינם לבזבז בנכסי הקדש ובפרט למכור הקרקעות ובפרט בכרך של רומא ראש אמונתם שמסוף העולם מקדישי' לבתי כנסיותיהם ומעולם לא הקדישו כי אם לקיום דתם שיהא קרקע עולם למען יקוים דתם ולא שתחזור כל ממונם מלוגא דשטרי ואם יהיה אופן שיהא חוק זה דבר מה נגד דתם כבר כתב מוהרשד"ם סי' רכ"ד והסכים עמו גאון הדור מוהרי"ע ז"ל ה"ד הכנה"ג סי' שס"ט או' ל' שכמו שדינא דמלכותא לא מהני לבטל דין ישראל בינו לחבירו כן נמי לא מבטל דין שבין ערל לחבירו שזוכה בדת הערלים אמת שמוהר"א ירושלמי והכנה"ג שם נראה חולקים ע"ז דדין ערל לחבירו יוכל לבטל כ"ש האפיפיור שבלאו הכי מדינם יש לו כח זה עכ"פ מי לנו גדול ממוהרשד"ם וממוהרי"ט רבן של כל בני גולה כנודע אמת שדעת מוהר"א ירושלמי והכנ"הג אהניא לן שהישראלים יכולים לקנות מהמלכות הקאנוני של אחינו הנוצרים כיון שדינא דמלכותא מהני לבעל דין שבין נוצרי לחבירו וממילא אין לנו שום איסור דלא תחמוד בין ישראל לאחינו הנוצרים ועוד אני אומר דאף אם נאמר דחק חדש זה למכור ההקדשות אינו נגד דתם עכ"ז אין חק ודת זה יקרא דינא דמלכותא גם לדע' הרמב"ם והטור שהיא הס' הב' והראבי"ה והר"אה ומוהריב"ל שהם הס' הג' דע"כ לא קאמרי הני רבוותא דגם בכל מלך ומלך המתחדש דתות שייך דין זה לס' הב' בין בקרקע בין במטלטלין ולס' הג' בקרקע דוקא היינו אם אם יהיה דין כללי לכל בני מלכותו שכן דרך המלכי' שכמה פעמים מפני דוחק המלחמות וריבוי ההוצאות מוכרחים להטיל מסים ואדנוניות בכל מין אופן שיעלו בידם לאסוף כסף עכ"פ מדקדקים שיהיה מס כללי כקטון כגדול איש לפי אכלו ומוסיפין באפלטו"ס ובדיוואנא"ס וקרקעות ובחלונות וכדומה שיגיע הנזק הזה לכולם כקטון כגדול אבל לא לפרטי מלאכות או פרטי קרקעות כנדון שלפנינו שאפי' שהוא כללות לכל האו"פירי פיא"י סוף סוף לקתה מדת הדין בפרטות ומה חטאו האופי"רי פיא"י שילקו מלקות גדולה למכור קרקעותם וליתן מעותיהם על קרן הצבי כי מי יודע מה ילד יום ואפי' ספק נזק למה ילקו ההקדשות יותר מכל המון מדינות מלכותנו זה ודאי הוא דין פרטי שאליבא דכ"ע הוא גזלנותא דמלכותא ולא דינא וכיוצא בזה כתב מוהר"י קולון שורש ס"ו על מלך שגזר דין אחד לכל יושבי החניות של המלוים בקאמביו"ס ע"ז כתב וז"ל ורוב הדעות מסכימים דל"א ד"ד אלא בדבר שהוא כללי לאפוקי זה הדין שאין כללי רק הוא חק מאת המלך הניתן לבעלי חניות עכ"ד ומי לנו גדול ממוהריק"ו ז"ל עד שכתב עליו הב"ז ז"ל סי' תנ"ו אשר מוהריק"ו הוא היה אזור למתני כל הפוסקים ומצודת עין שכלו פרוסה בכל הדינים ע"כ והאמת דהדין דין אמת דאפי' שיהא חק לכללות בעלי החניות או לכל ההקדשות כנ"ד הוא עושק גדול להכביד על פרטים קצתם מקצתם ודינא דמלכותא האמיתי הוא להשוות גזירותיו וכ"כ מב"י ס' שס"ט בתשובה ממוהר"י ישראל ז"ל וז"ל ועוד דאינו חק כללי לכל המלכות אלא למלוי בריבית בלבד לא על שאר תגרים עכ"ד הצריכים לעניננו והוא האמת והוא הצדק שאליבא דכ"ע בכל האופנים האמורים חק חדש זה הס כי לא להזכיר בשם דינא דמלכותא וכמעט לא ימצא חולק לפי כל האמור: