כרך של רומי · חלק כ׳ סימן ו׳

ואשימה עיני בביאור הסעיף הא' באיזה ענין מדתי המלך נקרא ד"ד ואמת כי בזה הוא מחלוקת עצום ונורא ואני אקצר ככל הצורך הסברא הא' דעת הרמ"ה שהביא ר' בעל הטורים ודעת הרמב"ן שהביא ה"ה (עיין כנה"ג מ"מ סי' שס"ט הב"י אות נ"ה ועיין הרשב"א חד"י סי' קצ"ח) דלא אמרי' דינא דמלכות' אלא בדינים הקבועים בכל מלכותו שהוא וכל המלכי' אשר היו לפניו הנהיגו הדברים וכן כתובים בס' דברי הימים והאופן כזה בין שיהא הנאה למלך בין שאינו הנאה למלך בין שהוא לפרטי מלחכות או לפרטי אומות בין בקרקעות בין במטלטלין בין בדינים שבין הדם לחבירו משום תקוני המדינה הכל דינא דמלכותא גמור מקרי אבל מה שהמלך עושה לפי שעה במה שלא נהגו בימי האבות חמסנותא דמלכא הוא ואין אנו דנין אותו אעפ"י שיחקוק אותו לכל בני מלכותו ואפילו שהוא הנאה למלך ואפי' שהוא בקרקעות כיון שאינו מחוקי המלכים הקדמונים אין דינו דין וכן נראה ד' הרשב"א ח"ב סי' שנ"ו וז"ל לשון דינא דמלכותא מורה (ר"ל שלא אמרו דינא דמלכא חשב"ץ ח"א סי' קנ"ח הרשב"א ח"ה סי' קצ"ח שמש צדקה ח"מ ד"ל ע"ב) על דברים שהם מחוקי המלכי' לעשות כן בארצם כגון לשום ערכאות לכתוב שטרות לקוץ אילנות לשכור נהרות לעשות יערים לעשות חוקים בארצו כדי שלא יבאו לידי קטטות ומריבות והכחשות וכן מתקנין שלא יקח אדם קרקע אלא בשטר וכן כיוצא בזה אבל אם יחדש השלטון דברים שאינם מחוקי המלכים לא אמרי' דינא דמלכותא דינא ע"כ וכ"כ הרן בפ' קמא דגיטין וכ"כ הרב נחמיה תלמיד בתשו' הרא"ש שהשי' להטור ואחיו ה"ד במוהר"ם אלשקר סי' י'ט ובנימן זאב סי' ת"ב בשמו ובשם ס' אגודה (ויש הפרש דבר מה בין ד' הרשב"א להרמב"ן והרמ"ה בענין החידוש דוק ותשכח ולקצר אני צריך) הסברא הב' היא ס' הרמב"ם והטור דס"ל דכל מלך בארצו יוכל לקבוע חוקים חדשי' להנאת מלכותו בין בקרקע בין במטלטלין לבד שיהיו חוקים כלליים לד' הרמב"ם ור"ן לכל מדינות מלכותו ולד' הטור והרא"ש אם כללי לאנשי מדינה אחת די (עיין כנה"ג שם או' כ"ו וד"ח) הסברא הג' היא ס' ראבי"ה והרא"ם ה"ד העב"י דרי'"ד ע"ב וכן הוא ד' מוהריב"ל ח"ג סי' כ"א דבכל המלכים חדשים גם ישנים אין דיניהם דין אלא בקרקע או בעבדים דאיתקשו לקרקעות והטעם דהמלך אדון כל הקרקעות טפי וכשלו היו אבל בשאר דברים בשום ענין אין דינא דמלכותא דינא והשתא נחזי אנן נדון שלפנינו שמלכנו האפיפיור יר"ה חק חוק חדש שכל האופי"רי פי"אי ינתנו למכירה ואיש איש יוכל לפדות קרקע הקאנוני או השכירות עולם בכסף מלא אם חוק חדש זה הוא נכלל בדין דמלכותא או לא. דהנה לדעת הרמ"ה והרמב"ן והרשב"א והאגודה והב"ז והר"ר נחמיה שהם מהסברא הא' שכתבנו כבר גילו דעחם בפירוש דדוקא מה שהוא מחוקי המלכים הקדמונים וכתוב בס' דברי הימים הוא הנקרא ד"דמ ולא חוקים חדשים ויפה דקדקו דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא והחק חדש זה הוא דינא דמלכא מלך חדש שנתחדשו גם גזרותיו וא"כ לא שמיה דינא דמלכותא כלל וכל הכללים והדינים השייכים בדינ' דמלכותא לא שייכי בנדון דידן כיון שלדעת הסברא הא' לאו שמיה דינא דמלכותא א"כ לא נשאר עוד מענה לפלפל ולהאריך בזה אמנם מה שנשאר לנו לדעת הוא לד' הרמב"ם והטור שהם הס' הב' דכל מלך חדש או ישן יוכל לחקוק חוקים כלליים להנאת מלכותו וכל דיניו הם נקראים דינא דמלכותא. א"כ בנ"ד לכאורה הוא דינא דמלכותא גמור שהרי הוא חק אדוננו המלך האפיפיור יר"ה והוא להנאת המלכות כדי שיהיה מרווח בסך עצום כדי להוציא בעין יפה לתוצאותיו ומלחמותיו והם חוקים כלליים לכל האופי"רי פיא"י ר"ל הקדשות בין של אחינו הנוצרים בין של הישראלים (עם שזה היא בספק גמור) ובפרט לד' ראביה והרא"ה ומוהריב"ל דבקרקע דינו דין גמור א"כ בנדון דידן החק הזה הוא חקוק על הקרקעות וכל הארץ שלו וכמצביה עביד הנה לזה נאמר דכד דייק כן פורתא נוכל לומר דגם לפי הסברא הב' שהוא הרמב"ם וסיעתיה והס' הג' שהוא ראבי"ה וסיעתיה כ"ע מודי' כינדון שלפנינו לאו דינא דמלכות' הוא מב' טעמי קשוט הא' מצד עצם מלכותנו זה הב' מצד עצם החקה חדש הזה: הטעם הא' מצד עצם מלכותנו שאינו כדמיון שאר המלכים ונביא לזה תשו' הגאון זקננו מסטרא דנוקבא הוא מוהר"ם חאגיז ז"ל בתשו' שמש צדקה ד"ל ול"א שנדונו היה על גזירת האפיפיור יר"ה שגזר על הגזרה הישנה שכל קהלה מקהלות מלכותו פורעת עשרה סקודי בכל ב"הכ לקאטיקו"מיני כנודע שהוא פאולו קרפה שהיה פפא ברומא בה' אלפים שט"ו ושוב כל הקהלות המפוזרים נקבצו בר' עירות דהיינו רומא אנקונא פיסארו פירארה והרב שם שינה שמם וקראם לרומא טבריא ואנקונא ציפורי ופיסארו חברון ופירארה עזה ועל אלה גזר האפיפיור אחר שכל הארבעה קהלות האחרים יהיו ערבים קבלנים ז"לז ונמשך הרבה שנים וכל א' מד' קהלות פרעה חלקה ויהי היום ובני טבריא דהיינו רומא לא פרעה חלקה ויתבע משרת האפיפיור את יושבי צפורי דהיינו האנקונא ויוציאו אנשי אנקונא הוצאות לבטל ערבות זה ולא יכולו ושאלו מאת פיסארו ופירארה שיפרעו בהוצאות וגם במה שפרעו בעד רומא בקיצור עיקר הטענה היתה שהיו רוצים לדון דין זה לפני האפיפיור כיון שהוא גזר גזירה זאת הוא יפרש' אם חייבים בזה או לא ונכנס המורה של פיסארו בסוג דינא דמלכותא לתת הרשות לילך לפני האפיפיור וע"ז שפכו כאש חמתם כל רבני איטאליא נגד אותו מורה כל א' כיד ה' הטובה עליהם וגם רבני שאלוניקי ולקמן נביא סברותיהם איש על דגלו בדבר שייך לנדון דידן ומכללם כתב הגאון זקננו מוהר"ם חאגי"ז וז"ל בד"ל ע"ד ויש בפוסקים כי יספיק ויוכיח דכל היכא שהמלך בא לשנות דבר אפי' מעצמו בדבר שאינו מחק המלכו' אזי אין המלך יכול לשנות ומקרי גזלנותא דמלכא ודייקנא לה מדאמרי' דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא ושוב מצאתי דיוק זה שכתבו הנמק"י משם הרא"ה ז"ל ד"ד כתב הרא"ה דמדאמר דמלכותא ולא אמר דמלכא נ"מ שלא נאמר אלא בחוקי המלכות הקבועים להם מקדם ומאז כגון מסיס ועסקא דארעא וכו' וכו' וכו' ודל מהכא קומפרימיסו כבר אמרנו דהם חייבי' להקרי' את משפטם ודינם זה דוקא לפני ב"ד של ישראל כי להם משפט הגאולה לדעת עד היכן דין יד גזירת וחק ודין המלכות הזה מגיע ולא זולת וכל כי האי מילתא לא קרינן ליה דינא דמלכותא דינא ובפרט מלכותא בלא תגא איהו דידענא שאין תקנותיו וגזירותיו מתקבלות כמו שנתקבלו תקנות וגזירות אלכסנדרוס מקדון בזמנו וקארלו קיינטו בזמננו ובמקום אחר בביאור מקצועו' פרט דין זה דד"ד בארתי עניות דעתי עד היכן כחו יפה ומגיע ולמי יאות לתאר ולתת לו חירות זה דד"ד כדי לבטל חק תורתנו שאינו אלא כי אם על אותם הנימוסים וחוקים שנתפשטו בעולם הנקראים ביניהם ליג"י מאגיסטרא"רי וכמ"ש ולא זולת עכ"ד הראיתיך בעיניך שהגאון מוהר"ם חאגי"ז ז"ל דבקי בחדרי איברופא וכל משפטיה כנודע ומפורסם כרוזא קרי בחיל דעצם מלכותנו שניא ושניא משאר מלכיות וקרי ליה מלכותא בלא תגא וכבר כתב להדיא דהוא במקום אחר האריך למי יאות לתאר דין מלכות ולתת לו חירות זה בדינא דמלכותא שמורה באצבע שלזה המלכות לא יאות לו זה החירות וכן ראיתי שהסכימו כל רבני איטליא הבאים אחריו שלא ערערו ע"ז כלל ובאמת נוראות נפלאתי שהרב ז"ל לא ביאר טעמו טעם כעיקר והאמת שכל דברי התשו' הם בסוד גדול ונכמס עכ"פ השתוממתי כשעה חדא מה מענה וחילוק נוכל למצוא ואחר ההתבוננות מעט ראיתי שכבר ביארו בריש דבריו שכתב וז"ל ויש בפוסקים כי יספיק ויוכיח דכל היכא שהמלך בא לשנות דבר בדבר שאינו מחק המלכות אזי אין המלך יכול לשנות והוא גזלנותא דמלכא ע"כ דיש לדקדק מה ר"ל לשנו' דבר הלא הרמב' והטור כתבו דכל שהוא הנאה למלך ודבר כללי כל מלך ומלך בארצו כמצביה עביד הרי שיש מן גדולי הפוסקי' שהיא הס' הב' הנז"ל כמעט הפך דבריו אבל כד דייקינן שפיר האמת אתו דע"פ לא כתב הר"מ אלא שכל מלך יש בידו לחדש חוקים חדשים כמצביה אבל לעולם חקי המלכים הקדמוני' עומדים לעולם ועד אלא שהוא מתקן איזה דברים ומחדש איזה דברים שהם מחקי המלכים וע"ז שפיר נאמר דינא דמלכותא ר"ל דינים מכסא המלכות ולא נאמר דינא דמלכא שהם דינים מכרסו להאביד ולהרוס חוקי המלכים הקדמוני' דבזה אין דינו דין ושפיר נאמר מלכותא בלא חגא ר"ל שכתר המלכות הם החוקים הקדמונים והידועים לכל המלכיות שיעמדו לעולם ואם המלך משנה החוקים הוא מלכותא בלא תגא והשתא דאייתית להכי שפיר לעצם מלכותנו יר"ה קרי עליה את השם הזה יען דלכל האפיפיור יש כח בידו להאביד ולהרוס ולהפיל דתי האפיפיורים שעברו ולחדש ולשנות כרצונו א"כ חזר הדין להיות דינא דמלכא ר"ל דין פרטי דין אנושי רצוניי ודין כזה אין לו כח וחירות לבטל דין תורתנו הקדושה דתורתנו אמרה דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא וכאשר דקדקו כן כל גדולי הראשונים הרמב"ן הרשב"א הרא"ה הנמק"י התשבץ וכן דעת הרמב"ם והטור שכתבו מחוקי המלכים וכל האחרונים ואם כן דין האפיפיורים כל זמן שיש לו כח להפיל דתי האפיפיורים שהם המלכים שעברו א"כ חזר דינא דמלכא ממש ודינא דמלכא אין אצל תורתנו שם דין והוא ברור ופשוט ומקובל על השכל וסיוע להרב ז"ל וכל רבני איטאליא ז"ל אני מוצא לחד מן קמיא מן גדולי רבני שאלוניקי הוא מוהרשד"ם בתשו' סי' נ"ה נביא אותה לקמן בס"ד באורך שכתב וז"ל בקיצור אף הכי נמי כיון שעונותינו גרמו שיד האפיפיור תקפה ויש לו כח במלכותו לעשות חוקים לא טובים על היושבים בארצו הפקרו הפקר כ"ש בהיותו חק קדום קבוע להם בדתם עכ"ד עמוד והתבונן איך אפי' שכתב שיש לו כח לעשות חוקים עכ"ז לא כתב דדינו דינא דמלכותא כי אם בזאת הוציאו בלשון הפקרו הפקר כדין איניש פרטי ועכ"ז לא די לו זה לענין הדין עד שמצא שאותו חק היה קדום בדתם הוא הנקרא קוסטיטו"ציוני אפוסטו"ליכא שלזאת הקוסטי"טיציוני כיון שאינו יכול לשנותה מפני שמשביעין אותו א"כ חזר דינא דמלכותא ר"ל דין כסא המלכות הנקראת סאנט"א סיד"י והוא ברו ופשוט כי מצאנו סיוע גדול למוהר"ם חאגי"ז ז"ל וסיעת מרחמוהי רבני איטאליא בחילוק שעשו בין שאר מלכיות למלכותנו הנה קיימנו את אשר נדרנו שגם לדעת הרמב"ם והטור שהיא הס' הב' הנז"ל דס"ל דכל מלך ומלך יוכל לחדש משפטים כלליים עכ"ז במלכותנו מודה שאין לו דין זה יען שאינו דינא דמלכותא אלא דינא דמלכא וכאמור זה הטעם הא' מצד עצם מלכותו: