כרך של רומי · חלק ב׳ סימן ב׳

הנה נודע דעיקר איסור זה ר"ל לשורפם (כל שאינו משתמש בהם) הוא מטעמא דקרא. ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם וכו'. וכל זמן שהדברים בקדושתייהו קיימי ודאי איסור גמור לשורפם בכל מין אופן שבעולם וידנו אל תהי בהם חלילה! דא"כ נמלטנו מאיסור הורדת קדושתם ופגענו בארי הלאו החמור של ל'ת כן לה' אלהיכם והוא ברור כשמש (עיין באר שבע סימן מ"ג ובתשובת כנסת יחזקאל סי' ל"ז להרב המחבר גופיה ולא אותה שהביא שם של הר' שבות יעקב ועיין זרע אמת חי"ד סי' קל"ג. ומזה אתה תראה להרב יד אהרן א"ת מ"ב אשר בס' מטה אפרים דלא דק כלל בהביאו תשו' הרב כנסת יחזקאל הנז"ל ודוק היטב) אלא דבעינן תשמישי קדושה לענין להוציאם לחולין כבר צידד הרב תשו' מאהבה סי' רל"ב כמה צדדים למוכרם ולהוציאם לחולין. אי משום דאעיקרא הוא מחלוקת עצום ואם מכרו טובי העיר אז הלוקח מה שירצה יעשה בהם (ובלבד שיעלו בדמיהן) או לא והרב הנז"ל השתדל להסכים דעת הראש והטור עם הרמב"ם דהלוקח מה שירצה יעשה יען כי לחמנו הם במלחמתה של תורה כי הם ב' עמודי התוך. ואי מטעם דכל ת"ק שוים להנטפלים להשם. ואיסור מחיקה בנטפלים אינו אלא מדרבנן. וא"כ גם שריפת ת"ק אינו אלא מדרבנן. ועוד דאם נמכרו לגוי לשריפה הוא בשבות דשבות באיסור דרבנן ועוד דבאלו העניינים של ציבור ב"ד ממנה עליהם כמ"ש מורם סי' קנ"ד אח"ר טעמי הרב הנז"ל ביעו"ש. ועם שיש לעמוד בקצת דבריו כמו שיראה הרואה עכ"פ בהצטרפות כל הטעמים היה נראה להתיר בשופי בנדון שלפנינו למכור הכל לגוי במעמד טובי העיר. ויש להכריח דבר זה מכמה מקורות. ומה גם שבמקום אחר כתבתי שרחוק שימצא עכשיו ב"הכ של כרכים בכל דיניו ובכל משפטיו והדברים ארוכים (הגם שסיניגאליא יע"א הוא מקום ידיד כנודע עכ"ז אין ב"הכ שלה דין ב"הכ של כרכים מטעם זה ואכמ"ל) אבל עכ"ז לא מלאני לבי להתיר על רגל אחת דבר חדש כזה בשום אופן: