כרך של רומי · חלק י״ט סימן כ״ג

ודעת מרן הקדוש בא"ח סי' תרצ"ד לפסוק כהר"מ וז"ל אין משנים מעות פורים לצדקה אחרת ודוקא הגבאים אבל העני יכול לעשות בהם מה שירצה ע"כ הנה מרן ז"ל השמיענו חידוש מה שלא ראינו בשום פוסק מהנז"ל והוא שהעני יכול לעשות בהם מה שירצה והרי הר"מ לא פסק כי אם אין משנים וכו' אמת שהשמיט אותה דאין העני רשאי ליקח רצועה לסנדלו אבל עכ"פ עדין נוכל לומר דלכתחילה יש לחוש וכדעת ה"ר יהונתן הי"ו דבריו בש' מקובצת לשמעתין וא"כ מאין ולאין מצא מרן הדבר מבורר מנהגו דבמקום דסותם הרמב"ם ז"ל סותם גם הוא אם לא שימצא הדבר מבורר בפוסק אחר כנודע ולעתות כאל לא ראינו ראיה כי ע"כ אין ספק דדין זה מפורש יצא למרן ז"ל מאותה שהביא המרדכי דאיתינן עלה מעשה באחד שהיו נושין בו מנה ונצטרך לבריות ושט אחר פדנסתו עד שהביא מאתים זוז ותבעו הנושה והלוה משיב לו לא רחמו עלי אלא כדי לפרנס את בני ביתי ולא לפרוע חובי ושאלו לראבי"ה ופטרו דתניא בתוס' דפאה מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב וכו' וכ"ש חייבו שצדקה אינה אלא במתנה בעלמא וכיון דנכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה חייב אם לא שהתנה הנותן בפי' וכו' והא דתניא בתוס' דמגי' הנותן דינר לעני וכו' פליגי רבנן בפ' האומנין וכו' דלית כל המשנה וכו' נקרא גזלן וכו' והא דאמרי' בירוש' מגבת פורים וכו' ואתמר נמי פ"ק דערכין ובתוס' מגילה כולהו מיירו שאין הבעלים או הגזברים רשאין לשנות אבל משבאו ליד הענים הרי הן נשארו נכסים הואיל ויצא הנודר ידי נדרו ע"כ נמצא הדבר מפורש בדברי ר"ש בפורים שיוכל לעשות כל מה שירצה העני ובזה ביאר הירוש' ונתבארו דברי מרן הקדוש כי הם לקוחים מדברי רבינו שמחה הללו וכן הכרחתי בספרי הקטן חוקר לב א"ח ע"ר מרן הללו: