כרך של רומי · חלק י״ט סימן כ״ב

פש גבן למימר ולבאר דעת הטור כמאן אזלא דהנה ממ"ש בח"מ סי' רצ"א סכ"ד נר' דפסק דלא כר"מ וכדעת הרי"ף ואביו הרא"ש וכמ"ש מור"ם בר"מ וכן בסי' ש"ו ס"ו וכן בסי' ש"ט כיעו"ש למקומותם בארשות"ם ואלו ממה שפסק בא"ח סי' תרצ"ד וז"ל מעות שגבן לחלק לענים בפורים אין רשאים לשנותם לצדקה אחרת ואין העני רשאי להוציא לד"א אלא לסעודת פורים זה נר' להדיא דפוסק כר"מ ומדב"י ז"ל הודה ליה בחדא דאין הגבאין רשאין לשנותה והביא לו סעד ממרדכי פ"ק דב"ב ותמה עליה בחדא איך פסק הך ברייתא דאין העני רשאי ליקח רצועה לסנדלו דלא כהרי"ף והרא"ש שפסקו דלא כר"מ יעו"ש באורך והוא תימא דעדיפא מהא היה לו להקשות הפך דידיה אדידיה ממ"ש בח"מ בסימנים הנ"ל וכבר עמדו על קו' זאת הרב לחם רב סי' קפ"ב ומהר"ם גאלאנטי ז"ל בתשו' הובאה בעדות ביהוסף ח"ב סי' ה' ומוהר"ם גאלאנטי הגדיל המדורה והרב עדות ביהוסף ז"ל עשאה כחודה של מחט כיעוש"ב ואני הדל באלפי בהורמנותיהו דרבנן הכנסתי ראשי בין הרים הגדולים לפלפל כיד ה' הטובה והכרחתי שהאמת עם מוהר"ם גאלאנטי ז"ל דאי בחילוף הגי' תליא מילתא יותר היה להטור לסמוך על אבי"ו הרא"ש בגי' משום שאל אביך ויגדך יותר בענין הסברא שכמה פעמים מצינו חולק הבן על אביו כנודע איך שיהיה אכמ"ל כי אם לומר שעכ"פ הנלמד בין מדעת מוהרמ"ג ז"ל בין מדברי העב"י ז"ל הוא דלעולם דעת הטור והנלוים אליו כס' זאת הוא דבעלמא בכל אופן שבעולם לא בעינן כלל דעת הנותן והו"ל כממונו לכל דבר והא דפורים שאני או כמ"ש מוהרמ"ג ז"ל דענין עיצומו של יום הו"ל כמתנה בפירוש וזהו ס' ר"מ במגבת פורים או כמ"ש הר"ב עב"י דהיינו משום דגרים ר"ע ור"ע לית ליה טעמא דכל המעביר וכו' אלא משום דמגבת פורים שאני והכל הולך אל מקום אחד וגם זה ברור. ולעולם אין גם א' מגדולי הפוסקי' אשר בית ישראל נכון עליהם ס"ל הך אומדנא כלל והו"ל כממונו לכל דבר זולת דעת הטור בפורים דוקא דהו"ל כמתנה בפי' וזה ברור מאד.