כרך של רומי · חלק י״ט סימן כ״א

בי אדוני מה אענה ומה אומר צר לי מאד כי מני"ר נר"ו בדיק לן על באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם משום מעשה שהי' ונשאו ונתנו ב' בתי דינים מומחים שבישראל ואחר משאם ומתנם באמונה זו הלכה העלו שלא כדבריו נר"ו בכל מכל ואתיא מכללא אנא זעירא מקטני תלמידיהם הארכתי בספרי חוקר לב כיד ה' הטובה עלי ומני"ר נר"ו אגב חריפותיה פושטו אפילו בשוק בדבר שישבו זקני בת ציון שבעים וז' נקיים ואיככה אוכל לעלות על ס' ובדיו את כל הרשום בכתב ומי יתן איפה ויכתבון מלי בספר ויוחקו ולא היתי מאריך טרחא ולפוטרו בלא כלום א"א כי מלבד כי גברא רבא אמר מילתא וצריך להשיבו כפי מדתו באמת איש עוד בה פן היתי בעיניו כמתעתע וכמפליג בדברים לבד ומים אין בו כי ע"כ אמרתי אני אל לבי אנקוט נפשאי בקיצורי להביא הפירוש האמיתי שפירשנו בדברי ראבי"ה ורבינו שמחה וריא'"ז והגמר' כסדרן ולא נצטרך להביא כל הפלפולים וההכרחיות והדקדוקים בדברי ראבי"ה ור"ש וריא"ז שאינם מובנים במאי קא משתעו ואיך יפרשו כונת התוספתא כסדרא אם הוא אחר שבא ליד העני ומ"ש הריקאנטי סי' ז"ן והרב חסדי דוד ז"ל ומה שקשה על הרדב"ז ישנות סי' קמ"ז ומה שקשה עוד מהירושלמי סופ"ג דביכורים ומהירוש' דגטין על מתני' המלוה את הכהן ואת העני ומ"ש הר"מ בהל' מעשר פ"א וכו' ה' מע' ועוד מתשו' קדמונית כ"י שבידינו דדחי סברת ראבי"ה מהתוס' שא"א בשום אופן אחר שבא לי"ה ומעיקר הדין דאומדן דעת כזה אשר לא נשמע בשום פוסק וממילא ג"כ שאיני יכול להתטפל לדחות דברי מני"ר נר"ו ע"כ קוץ יקוץ כי אם בזאת לקיים דברי להביא הפירוש הנעים שכבר הוסכם בבית דינינו ומזה מני"ר נר"ו יקח תשובתו ואען ואומר הנה כבר נודע דלא קי"ל כר"ת שאמר בב"מ דע"ח כל המשנה מדעת בע"ה נקרא גזלן בשום אופן וכמו שלזה הסכי' הרי"ף והרא"ש והנמק"י והרמב"ן והריטב"א הובא במקובצת וכן דעת הרמב"'ם ז"ל בריש פ"ד מה' שכירות ובפי' ה"ד והטעם הפשוט הוא דכיון דאדחי סברת ר"מ וקי"ל כרשב"ג להקל ארחי כל הבריתות המובאות שם וגם אותה דחיה דפורים שאני דאדעתא דהכי יהיב וזהו דעת הרי"ף וכל פוסקי הלכות לבד הר"מ בפ"ב מהלכות מגילה הי"ו פסק ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת והשמיט הך דאין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו ולכאורה דבריו כס' התתום דאי ס"ל דלא כר"מ וכמו שנר' מה' שכירות וגם ממה שהשמיט הך דרצועה וחלוק הי"ל ג"כ לומר דמשנין ועיין לה' שער אפרים סי' ס"ו זרע אברהם יצחק סי' ח"י פרי הארץ סי' י"ז ואכמ"ל ועל הכל שה' לח"מ שם בה' מה' יחס ס' הרמב"ם ז"ל לס' בעל ההלכות והרא"ש בפשיטות ולא נרגש מכל זה ואנן בעניותין בחמלת ה' עלינו ישבנו דעת הר"מ על נכון בהניח יסוד אמיתי שגירסא אחרת היתה להרי"ף ז"ל והרמב"ם גי' היא המוצגת לפנינו והם תלתא תנאי ת"ק דאוסר בגבאי ומתיר בעני ור"א אוסר אף בעני ורשב"ג מקל בעני וזה נראה מדברי' התוס' ד"ה מגבת וד"ה ר"א דוק ותשכח כי הוא בקיצור גדול ומעתה יתבארו דברי הר"מ דפסק כת"ק דר"מ דמעות פורים אין משנים לצדקה אחרת בעודם ביד הגבאי שכבר זכה העני ור"ף דפ"ח מה' מע' ה"ד ואם משהגיע ליד הגבאי אסור לשנותו אם נפרש שהוא אפילו למצוה אחרת כדעת ה' ש"א והז"א והכה"א הנ"ל יעוש"ב. ולאו טעמא משום דאמרינן דעת הנותן אלא משום שכבר זכו ענים וראיה דבמנודה לב"הכ הגבאים שלטנים כיעו"ש משום דלא איכפת לן דעת הנותן כיון דיצא מתחת ידו שוב לא בעינן דעתו משום דלא קי"ל כר"מ באומ"ר זה מכל וכל ולזה שפיר השמיט הר"מ הא דאין העני רשאי ליקח רצועה לסנדלו וכו' דכיון דאתו לידו הוי כמתנה בעלמא ונתבארו דברי הר"מ על נכון ועיין להרב עדות ביהוסף ח"ב סי' ו' די"ז ע"ג מה שהביא דברי ריו"ח ז"ל ופלפל בדבריו בעניני הגירסות לפי דעת הר"מ ואני בעניותי הארכתי בכל דבריו ע"כ קוץ קוץ והכרחתי מהמרדכי פ' קמא דב"ב על ההיא דהאומר סלע זו לצדקה יעוש"ב ובארתי דברי הר"מ על נכון איך שיהיה ענין זה ל"מ ול"מ שגם הנלמד מתכלית פסק דינו של הרב עדות ביהוסף ז"ל הוא דכיון שהגיעו ליד העניים הוי כמתנה שנותן האדם לחברו ממש אין נגרע וכמו שכתב להדיא עי"ש ונמצא דגם הר"מ וריו"ח קיימי כדעת הרי"ף בפשיטות דכיון שבאו ליד העני תו לא משגחינן בדעת בע"ה כלל כלל וכן דעת הרשב"א ח"ב סי' י"ט בפשיטו' יעו"ש: