כרך של רומי · חלק י״ט סימן י״ג

ועתה הנה הבאתי מראשית כל פרי האדמה (ולא כל ראשית כי אם מה שנזכרתי תכף בלמדי. משפטי צדקו כאשר יעיר ע"ז גברא רבא נשיאנו צבי לצדיק נר"ו על מ"ש ועל מה. שאני עתיד. לכתוב) וגם הכרחתי מדברי הפס"ד אשר לפנינו ומדברי גדולי האחרונים ז"ל דפס"ד זה הוא דין גמור בעיון ושקידה רבה שאין אחריו כמוהו. ואחרי היות כן מלבד שימלטו צדיקים מכל מ"ש מני"ר נר"ו מדין פשרה וכו'. עוד בה יגדל התימה על מני"ר נר"ו מדברנא דאומתיה ור"ב המקום על כל מ"ש אח"כ לזכותם על המקובץ ולא עוד אלא כי עביד מעשה רב וגם הפס"ד וכגון דא הדיוט קופץ בראש כמוני היום לומר לו טובה תוכח"ת מאהבה מסותרת. מאן ספין ומאן רקיע ליזקק במעב"ד זה אשר סתום וחתום תורה בלימודיו ואנן לא ידעינן מה הם הטענות והתביעות שעברו ומהיכן פסקו הדין ואיך הוא איסור גמור ואיזה דינים ומשפטים עברו ביניהם עד שמדין השגת גבול נגעו בה וכיוצא ואיך בידם לגזור על הגבאים והמשלחים והא ודאי לאו קטלי קני באגמא להפליג כל כך ולגזור אומר מסברת הכרס חס' לב"ד הגדול שבירושלים קע"י שיצא מתחת ידם אם לא דבר מתוקן מנוקה בי"ג נפה עפ"י הדין מוחלט וא"כ איך אנו יכולים ליזקק בו מאחר כי תורה יוצאה בהינומא מכל הראשונים והאחרונים ב"ד בתר ב"ד ל"ד. ומי לנו גדול ממרן הקדוש מוהריק"א אשר אליו שומעים כל בית ישראל שכתב בתשובת אבקת רוכל סימן כ"א על הרדב"ז שם שכתב דהאידנא דלא בקיאי בדינין דייקינן אבתרייהו ונסתייע מתשובת הרשב"א אלף קמ"ט כיעו"ש. ע"ז כתב מר"ן ז"ל וז"ל. אמר יוסף קארו לא דק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר דיני' גם בזה"ז לא דייקי וזה פשיט בתשובת הרשב"א שכתבתי בב"י ומה שטען שהדינים היו יחדים מאחר שקבלום עליהם לא דייקינן אבתרייהו עכ"ד. ואני בעניותי בספרי הקטן חוקר לב ח"מ סימן ג' הארכתי להכריח שמלבד דבדעת מרן נקטינן אנן בני אסי"א ואפריק"א כנודע ל"מ כמ"ש בב"י ובספר הקצר אלא גם בתשובו' כאשר הסכימו גדולי האחרונים בדור שלפנינו ולפני פנינו ופשטה הוראה בכל גלילותנו לבד במקום דאית להו רגל הקי"ל כנודע. אלא עוד זאת הוספתי על המדה והכרחתי במופת חותך שדברי הרדב"ז הללו הם בחד מב' פנים או שמצא הטעות מפורש וכמו שהיה הנדון בתשובות דסימן רע"ט הנ"ל שכיון שראה שפסקו שלא מן הדין נטפל להורות להם שמה שפסקו אינו מן הדין כיעי"ש. או שהדינים מוחזקים אצלו שלא היו כ"כ ראוים לסמוך עליהם וכמ"ש הר"ן ז"ל להריב"ש תלמידו עיין בתש' ריב"ש סימן ש"ץ ומוכרחים אנו לומר כדעת הרדב"ז שהרי איהו גופיה כ"כ להדיא בתשובות החדשות ח"ב סימן תרכ"ה שנשאל על פס"ד שפסקוהו שנים וז"ל תשובת קי"ל בכמה דוכתי לב"ד טועין לח' ולא נחשדו דייני ישראל לטעות הדין ח"ו וכתב מפני שאין חתום בפס"ד אלא ב' מה בכך הא אמר שמואל ב' שדנו דיניהם דין וכו' וכ"ש אלו שקבלו אותם הציבור ופשוט הוא שהם בב"ד של ג' ולא תלינן להו בוקי סריקי לומר שמא בזה טעו אלא תלינן שנעשה המעשה בדין וכן כתבו כל בעלי החידושין לגבי גטין וקדושין וכ"ש לגבי ממונא וכו' וא"כ כדין פסקו וכל הרוצה לבטל דבריהם אין שומעין לו שאם באנו לחטט אחר כל ב"ד וב"ד אין לך מעב"ד מחקים וירבו מחלוקות בישראל והלא יחוש לעצמו שמא יבטלו אחרים את דבריו. אא"כ היה הטעות מפורש אבל כל היכא דאיכא למתלי הכי אמרינן כדין נעשה דלא קטלי קני באגמא נינהו ואין צדיך לכתוב בזה ראיות עכ"ד אות באות הראת לדעת שגם הרדב"ז הנראה חלוק על מרן הקדוש ז"ל מצינו דבריו מפורשים כביעתא בכותחא דדוקא בטעות מפורש הותר ליזקק הא לאו הכי לא דיקינן והעיד בגודלו שכן כתבו כל בעלי החידושין הרי שהדברים מוסכמים וברורים הם כ"ש אצלנו דנקיטינן כמרן הקדוש בשופי כנודע ואחרי היות כן מאיזה פתח או חלון אטום יוכל שום ריין ליכנס וליזקק במעב"ד כזה אמיץ וחזק ומראהו כמראה הברק נורא מאד שכבר הוכחנו מתוכו שהוא דין פשוט ומוחלט לפי ראות עיניהם עפ"י התורה בין על עבר בין על עתיד על העבר שהרי כתבו לפי טו"ת שטענהו דו"ח תורה יוצאה בהינומא כי הדין רו"ח וכל כסף הקדשים הנמצא שם בתרומת קופת וכו' הכל כאשר לכל שייך לרו"ח וחלילה לרו"ם להשיג את גבולם ח"ו ואיסור גמור על הגבאים המאספים והמשלחים לשלוח ממעות הנאסף וכו'. ואח"כ סיימו וכתבו וז"ל כלל העולה כל הקופות וכו' דעיר בראד שייכים לרו"ח ואין לרו"פ חלק בהם כלל ואיש את קדשיו לו יהיה. הרי כמה ראיות מופתיות שכל דיניהם הוא על העבר וכ"ש עתיד שהרי כתבו הנמצא שם והי"לל אשר יתקבץ מכאן ואילך וכן מבואר ממה שכתבו הכל בל' שייך ושייכים וכו' מכל זה נראה דלפי דין הפשר הקדום של שנת תקע"ח שעמדו עליו וחזקוהו ואמצוהו כראי מוצק וכמ"ש בפס"ד זה ב' ג' פעמים נראה דמשם הוברר להם עפ"י הדין בהקש או מפורש או טענות אחרות וכיוצא עכ"פ נתברר להם כשמש בחצי השמים דעיר בראד שייכא מעיקרא לרו"ח. וע"ז שפיר כל דבריהם על עיר בראד הוא עבר וכ"ש עתיד וע"ז שפיר כתבו שייך ושייכים והשגת גבול ואיסור גמור דכל הדברים הללו קורין בגרון דהוברר להם בראות העין דעיר בראד מעיקרא של רו"ח היתה ועד עכשיו שלא כדין ירדו בה רוח"פ. וברור לי כשמש כאלו נמצאתי בשעת משא ומתן וגמר דין ואזני תשמענה דבר מפומייהו דרבנן העומדים על המשפט בפס"ד זה כאלו חייבום לרו"ף לגדל פרע מה שכבר אכלוהו בימי חזקי"ה לפי דברי הפס"ד הזה ושוב חזרו בהם ואמרו די לנו על המקובץ ולא נגזור להוציא הנאכל בבטן נפשות אביונים ומחלי אהדדי. וכמ"ש בסוף הפס"ד ובודאי פייסום לרו"ח ע"ז דברים אלו קורין בגרון מתוך הפס"ד וחי ראשי שאין לי שום ידיעה חיצונית וכמ"ש לעיל. והאמת הוא הפס"ד גופיה מבואר מתוכו ככל האמור דמעיקרא עיר בראד שייכא לרו"ח ע"כ וע"ז שפיר על מה שעדין קיים וזוזי בעינייהו קיימי יהיו באיזה מקום שיהיו אפילו אם באו ליד הפרושים הע"י גופייהו אחר גמר דין עכ"ז כתבו דינא יתיב להחזיר ממון לבעליו. זה פשט הפס"ד אשר לפנינו ובריא לי שאין מי שיוכל לומר פשט אחר ואף למי שרוצה לידחק ולומר מה שירצה ולהעמיס על פירוש הפס"ד דברים זדים חוץ מן האמור זהו משמעות הפשוט הנראה לס' השומעים וכגון דא כבר כתב הרשב"א בתשובה הביאה מב"י ח"מ סימן מ"ב מח"ו ה' וז"ל ופעמים שיד בע"הש ע"הע בזמן שהל' שאמר כולל לפי דעת השומעים ולפיכך מי שכתב סתם על דעת משמעות השומעים הוא בוטח שאילולי כן הו"ל לפרושי וכו' וכו' ובתשו' אחרת כתב כל היכא שמשמעו' השטר ניכר לב"ד מתוך הכתב שהוא כן דנים אותו ואפילו ליפוי כח של בעל השטר וכו' יעו"ש ועט"ר וצ"ת הרב הגדול רבן של כל בני גולה החותם בפס"ד בראשון באחד המיוחד המלך חיים נר"ו בספרו הבהיר חקי חיים סימן י"א האריך ברוחב מבינתו כאיש גבורתו בכל תשובת הרשב"א בענין זה וצירפם ולבנם וביררם כשמלה והיה הענין בכעין נדון זה הפרשיות בין כולליות האשכנזים הע"י עי"ש בדבריו כי נעמו ואני בעניותי הבאתי עוד ראיה ע"ז דכל דמשמעות פשטות הלשון משמע לזכות המקבל מוציאין מיד המוחזק וראיה מעובדא המובאה בפח"ה ההוא דאמר כל נכסי דבי סיסין מזבינא לך וכו' יעו"ש ולא אאריך שאחרי זמ"ר מצאתי למוהרימ"ט ח"א סי' ט"ל שהביאה כדמותה וכתב וז"ל ומינה נמי ילפינן דאין לבטל משמעות הלשון שלפי פשוטו משמע שפיר לזכות המקבל כדי להעמיר הנכסים בחזקתן עכ'"ד. וא"כ לפי האמור לשון הפס"ד שלפנינו לפי המבואר ופשוט הוא שמעיקרא כל הנכנס מעיר בראד יע"א שייך לרו"ח ואין לי פשט אחר כלל ולרעתי הפשוטה אמינא לפי ערך גדולת תורתו הן הן הדברים שפלטן הקולמוס שלא מדעתו דעת עליון לכתוב הפך לזה ועוד הנני יוסיף להפליא ואומר רועה ישראל האזינה בי אדוני! אחרי כי עיניו ראו את כל תקף פרשת גדולת מעב"ד זה ובאיסורא על המשלחים וגם אסיפא דמילתא כתבו וכל המערער ע"ז מלבד שדבריו בטלין ומבוטלין וחשו' כחרס"ה וכדבר שאב"מ גם אין רו"ח נוחה וכו' ונקרא פורץ גדר עכ"ד. וידוע דכל ב"ד וב"ד הרי כב"ר של מרע"ה ושמואל הרמתי האם יעלה בדעת כי כל אלו הציומים והגזומים וכל דבריהם דרבנן כגחלי אש עוממות דלא מהנו לפחות להסתפק בכל האמור ולחוש לגזרת ב"ד הגדול שבירושלים שלא לעשות הפך פסק דבריהם לפחות להעמיד הממון ביד הגבאים ולאמר להם עמדו ואשמעה מה בירור כוונתם ודין פשוט הוא שכך היה ראוי לעשות וכך ראוי שיעשה וכמ"ש מרן הקדוש מוהריק"א ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' קפ"א וז"ל. ועוד דאפי' היה סבור כ' יוט' דאין כח ביד הב"ד לגזור מה שגזרו היה חייב לקיים גזרת הב"ד עד שיביא הפסקים לומר שאינו חייב לקיים גזרתם כדאשכחן בפח"ה וכו' דא"ל רב כהנא והא מיתנא איגרתא ממערב דאין הל' כרשב"א ואהדר ליה ר"י לכי תיתי ופי' רשב"ם אהדר מיד עד דמייתית איגרתא הא קמן דאין בעל דין רשאי לסמוך על שמועתו בחושבו שהדין עמו לעשות מעשה נגד גזרת הב"ד וא"כ הו"ל להחכם הפוסק לכתוב דהו"ל לערב יום טוב לחוש לגזרת הב"ד עד שיביא פוסקים שלא לחוש לגזרתם מה שא"א להביא כן באמת ובאמונה וכו' ועוד שאפי' לא היה בדבר שום דבר תיקון ולא שום דבר מכל מה שהזכרנו הו"ל להחכם הפוסק לחוש לניר"ו הב"ד כיון שמצינו שחשש הקב"ה לחרם של אחי יוסף ואע"ג דלדבר רשות היה וכו' כי ע"כ יאמרו המון העם לית דינא ולית דיינא אין שופט בצדק ואין נשפט באמונה ואפס עצור על הדין ועל האמת עכ"ד ז"ל דכוותא הגבאים היה להם לקיים שפיר גזרתם ומני"ר נר"ו לומר להם כך וכאמור ואין לומר שזה דוקא בבעל דין גופיה וחכם הפוסק ולא כמו בנ"ד דהגבאים לא בעלי דינים נינהו ומני"ר נר"ו גדול כבודו ומר באתריה שיחיה לעד שהרי דין זה כבר הוכחנו ונוכיח שהוא לכל ב"ד שבעולם ראשון הרב מעשה חיא שנשאל בנ"ד זה ממש וכתב וז"ל. ובנ"'ד דלא הוברר לחכמי הדור דטעה הא' אפי' בדבר משנה דלאו כל כמיניה דדיין הב' ובנ"ד אפילו דטעה בדבר משנה קם דינא אחר שקבלוהו עליהם לדין כפי ראות עיני שכלו וכפי אשר יגזור אותו ונגמר הדין דאין החייב יכול לחזור בו כ"ש לדיין הב' להכריח וכו' ותא חזי מאן גברא רבא וכו' אלא דרך החכמים כמ"ש רבינו ירוחם נתיב ה' ח"ב ואם יראה לב' שטעה הא' יתוכח עמו אם טעה בדבר משנה שהוא ענין פשוט יחזירהו ואם תלוי בשיקול הדעת ואין יכול להוכיחו מתוך דברי משנה ואמורא יאמר. דעתי שהוא מותר ואיני יכול להתיר שכבר אסרת ואיני יכול להחזירך מתוך דברי משנה ואמורא ע"כ. ובנ"ד אחר שהוא דיני ממונות והוברר הדבר ע"פ ראות עיני שכלו אפשר שבאומד דעתו דן ולא בדין תורה והם כבר נתרצו בזה אין לשום חכם רשות לעשות בזה דבר ולא לענות בו סרה והחייב אינו יכול לחזור בו עכ"ד ז"ל. וכעין זה ג"כ כתב הרב מוהר"ץ הלוי ז"ל הובא בתשו' שמש צדקה סט"ו וז"ל. אבל מקדם לא אוכל להתאפק מלהגיד את לחשי בצערי ושיחי שאל אלהים הוא יודע שמיום שעמדתי על דעתי זה לי ארבעים שנה ויותר שאני מורה הוראו' ביש' נצטערתי על הדבר הזה וכתבתי להרבה מחכמי יש' כי רע עלי זה המעשה כי יבוא אדם מחוץ לכתוב נגד פסק רבני' או רב מקום אחר כשמעם קול מלחשים וזה לא זולת עושה את התורה כב' תורות. ואומרים הני רבנן והני רבנן ואין אתם יודעים עד מה ועושה בגדי פרושים מדרס לעמי הארץ וכדאמר ר"ג לרבנן בעירובין דכ"ה וכו' מי לנו גדול מרבי יוחנן בחולין פ' כ"ה כד אתא לקמיה ריש"ל וכו' ובפרק גיד הנשה וכו' ואם הם שקטנם עבה ממתנינו לא היו מורים נגד חבריהם במקום חבריהם מה יש לנו לעשות אנן יתמי דיתמי לגבי דידייהו ודי שכל אחד יעמוד בגבולו שכל אחד במקומו יודע מקומם ושעתם של דברים יותר ממה שיודע מי שאינו שומע אלא לקול מלחשים עכ"ד. עוד הוסיף וכתב הרב הנז' שם בסי' ל' וז"ל. לימים חלפו עברו למו כתבתי וכו' ותמצית דברי כי אין לשום אדם אפי' יהיה מורה צדק בעירו לסתור דברי שום מ"ץ שבמקומו למראה עיניו ישפוט כ"ש בי דינא בתר ב"ד ל"ד וכמה חשו רבנן דלא למשויה לב"ד טועין ואם האמת כן וכו' לא יכולתי לצייר בדעתי מי הוא זה שיכול לגזור ולסתור מה שגזרו ב"ד העיר לקיים לא יש עוד בדורנו בי דינא דאלימי כר"א ור"א ודעתי הקלושה היתה הוה ויהיה להיות כל רב שורר בביתו בשומו על לבו לא לאדם תשפוטו כי לאלהים ופוק חזי מוהר"ם מלובלין ז"ל רבן של כל בני אשכנז שכתב בתשובות שהסכימו כל חכמי אותו דור שלא לכתוב בד"מ כי אם בשמוע טענות ב' בע"ד או מב"ד העיר ואשרו דבריו וכו' ועוד שיאמר לי הן לא ידענו זה וכו' וא"כ מי שיודע שפסקו ב"ד המקום בדיין אחד אין לו לפסוק נגד הב"ד אלא בשמוע מהם הצעת המעשה וטעם הדין ואמרו זונות מפרכסו' זו לזו ת"ח לא כ"ש לא די לנו כי בעו"הר בדור הזה בגדי פרושים מדרס לעמי הארץ אנו מוסיפין יגון על יגון ע"כ. עוד שם בסי' ל"א האריך הרב מוהר"א סגרי ז"ל בכל זה ומכלל דבריו כתב וז"ל. וכ"ש כי הפס"ד הוא שליח ב"ד ודי שיאמר שליח ב"ד אני למען יקויים כל מאי דביה קטני עכ"ד וכן כתב בס' קול יעקב בקונט' הלכתא למשיח"א וז"ל אות באות. ובאמת לא היה זה מחוק המוסר ליכנס בתוך דברינו ומה גם לכתוב פסק בפני עצמו נגדינו ולשלוח אל מקומות אחרים ולא אתנו יודע עד מה שאף אם רצו ליזקק לא הי"ל כ"א לכתוב ולשלוח אל ידינו ונראה דבריהם ונדעה נרדפה אם נוסיף או נחדל אכן להיות שידענו את תום לבבם וכוונתם הרצויה לשמים להפך בזכות היתומים בלי שום פניה לא האשמנו אותם בזה כי ע"כ פשעים תכסה אהבת האמת ע"כ ואחרי שהצעתי כל האמור אמינא לי כי עד בשחק נאמן כי הרבה תשו' מגדו' הרבנים היה לי ולא העתקתים יען כי יש בהם דברים קשים וגם באלו שהעתקתי השמטתי כמה דברים קשים כי באמת אין כוונתי חלילה חס לזרעיה דאבא לפגוע אפי' בכבוד כפות המנעול אשר ברגליו כי כוונתנו לברר האמת דוקא וג"כ לשתוק לגמרי אי אפשר כי מצאתי עצמי מחוייב גמור ומשנה שלימה שנינו אבידת רבו קודמת וע"כ באתי עד כה להודיע במרום קודשו כי הפס"ד לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא לפני מני"ר נר"ו מכל וכל הן מצד שהוא דין פשוט וריח פשרה לא עבר בה כלל וא"כ יצאנו מידי כל המבוכות הללו שהביא לן מר והן נמי שמבורר דפירוש בתוכו כביעתא בכותחא שכל דיניהם הוא גם על המקובץ בידיהם ש"ץ בעיר בראד יע"א מיום שנחתם דינם וא"כ יצאנו גם מהמקצוע שכתב דכגון דא דיניהם דין וצריך לקיים נופך ספיר גזרתם ושלא להתטפל בדבר ואף אם יזקק היינו דוקא אחר קיום גזרתם וכאמור ולכל אפיא מידי ספק לא נפיק לשון הפס"ד אם גזרתם הוא על המקובץ או לא וכיון שיש בו כל אותם האיומים ופורץ גדר וכו' הו"ל למני"ר נר"ו לומר לגבאים שלא יכנסו בספק גזרת ב"ד הגדול שבירושלים אשר אליו ישמעון כל תפוצות ישראל היושבים בב' חלקי הכדור כנודע ולזה בהורמנותיה דמר אמינא ליה או לדידי ציית מר ובפרט שמכל מ"ש למעלה יש לחוש הרבה וא"כ הטוב והישר בעיני אלהים ואדם הוא שמר באתריה יגזור אומר למ"ש רו"פ הע"י שיחזירו הממון כפי הפס"ד וזהו הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ומינה לא יזוע כי מסתפינא פן תגדל אש המריבה וסלע המחלוקות תארכנה פארותיו ב"מ ויגרום נזק למע' ר"ו הפרושי' הע"י אם ח"ו יבקשו עילות חלילה שלא לשמוע אל השופט אשר קבלו כל רבני א"י תו"ב וכל רבני הטורקיא' והמערב אשר כגובה ארזים גובהם כל חד בדידיה יוצא כברק חיצו לתבוע עלבון ב"ד הגדול שבירושלים וחי נפשי כי מאהבה מסותרת ופי ולבי שוין עצתי תכון בכל האמור וה' הטוב יעשה הטוב ומשנה שלימה שנינו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וק"ו משמו של הקב"ה קול ה' על המים המאררים לשים שלום בין איש לאשתו ודי בזה לרב מופלג ונחמד ונעים ודחיל חטאין שכמותו: